בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם עוברות מתענות בצום עשרה בטבת. ואם לא, האם הוא בכל אופן או רק אם מצטערות הרבה. ב) מה ההגדרה של מעוברת האם בחודשי הריונה המתקדמים, או לאחר ארבעים יום מתחילת ההריון, או אפילו בתוך ארבעים יום – מיד כשנודע לה.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקמט סעיף א, שחייבים להתענות בתשעה באב, ובשבעה עשר בתמוז, ובשלשה בתשרי, ובעשרה בטבת, מפני דברים הרעים שאירעו בהם.
ומקורו מדברי הנביאים, כפי כתוב בספר זכריה פרק ח', צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי. ודרשו חכמים: צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שהוא בחדש רביעי למניין החדשים, וצום החמישי זה תשעה באב שהוא בחודש החמישי, וצום השביעי זה צום גדליה שהוא בחודש השביעי, וצום העשירי זה עשרה בטבת- שהוא בחודש העשירי.
וכפי שנפסק שם בסימן תקנ סעיף א, שכולם חייבים להתענות בארבעת צומות הללו. ואסור לפרוץ גדר. וכתב הרמ"א שמכל מקום, עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להם להתענות. ויתירה מזו אפילו אם אינם מצטערות, מכל מקום אינם מחויבות להתענות, אלא שנהגו להחמיר. ואמנם אם הם חלושות נראה שאין להם להחמיר. (משנה ברורה).
ומה שכתב המחבר שאסור לפרוץ גדר, כוונתו לומר שאף על פי שמעיקר הדין הנה בזמן שאין סכנה אין חובה להתענות אלא רק בתשעה באב, מכל מקום מאחר שנהגו להתענות כולם, אסור לפרוץ גדר. כמבואר במגן אברהם.
וכתבו הפוסקים שבדורות חלושים אלו, כל עוברות ומיניקות הם בכלל גדר זה שמצטערות הרבה, ואין להם להתענות בשלושת צומות אלו. וכפי שמשמע מסתימת דברי המחבר בסימן תקנד סעיף ה, ובמקור חיים לחוות יאיר, כתב, שבחנם הוסיף הרמ"א תיבת 'הרבה' – 'אם מצטערות הרבה'. ואין להחמיר כלל", וכן בשאלות ותשובות תשובה מאהבה כתב, שמן הסתם עוברות ומיניקות מצטערות הרבה ואינם מתענות.
ובנוגע לגדר מעוברות, מבואר במשנה ברורה שם, שמסתבר לומר שאשה מעוברת נקראת משעה שהוכר הולד שזהו בערך כשלשה חודשים לאחר הכניסה להריון, כפי שמובא לענין ווסתות. אולם מכל מקום אפשר שאפילו לאחר ארבעים יום ליצירת הולד גם כן נחשבת היא בכלל מעוברת לענין זה – אם מרגישה צער, אבל וודאי שפחות מארבעים יום להריון נראה שהיא ככל הנשים לכל דבר, אם לא שמצטערת הרבה. ואם מרגשת חולשה אין להחמיר בה כלל, ואף קודם לארבעים יום דינה כמעוברת.
והנה בסימן תריז כתב המחבר, שעוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים. וכתבו הפוסקים שזהו אף בזמננו שישנה חלישות הדורות, ותענית יום שלם יש בו סיכון מסויים להפלה או ללידה מוקדמת, אף על פי כן צריכות המעוברות לצום, אלא אם כן הרופא ממליץ לאסור לה את הצום עקב חולשה יתירה, או צירים מוקדמים וכיוצא בזה העלולים לגרום להפלה או לידה מוקדמת.
וכתב במשנה ברורה שם על מה שכתב המחבר שעוברה שהריחה מאכל וידוע שאם אין נותנים לה מה שמתאוה היא וולדה מסוכנים, שאין הפרש בדין זה בין תחילת עיבורה לבין סוף עיבורה ובשער הציון הביא את המקור מספר האשכול, וכתב על כך שמלשון רש"י משמע שהולד מתאוה, ואפשר שלא שייך זאת כי אם לאחר ארבעים יום, וצריך עיון.
ובשאלות ותשובות שבט הלוי חלק ז' סימן פ', כתב על פי דברי הראשונים, שיש להקל במקום צורך אף בפחות מארבעים יום. ואמנם זהו דוקא בעוברה שהריחה שישנו בזה מצב של חשש סכנה מידי, ולכן אין להסיק מכך ראיה בנוגע לנידון האמור כאן בצום עשרה בטבת.
העולה מהאמור: אשה בתוך ארבעים יום להריונה, אינה נחשבת בהגדרה של אשה מעוברת לגבי פטור מהצום כאשר היא מצטערת הרבה. ורק לאחר ארבעים יום נחשבת מעוברת שאם היא מצטערת הרבה כבדרך כלל בדורות חלושים אלו, פטורה מהצום.
