נושא: כללי

מחוייבות למתווך

אחד שקיבל הצעה לקניית דירה מסויימת ממתווך דירות, ולאחר מכן ראה בעיתון פרסום על אותו דירה ממתווך אחר, שנראה לו יותר רציני ומעדיף לעבוד איתו, האם יש לו איזה חיוב כלפי הראשון?

באם חתם למתווך הראשון שמתחייב לעבוד איתו בהצעה הספציפית שקיבל דרכו, אינו יכול ללכת למישהו אחר בנוגע לאותו הדירה. אך אם רק דיבר עמו ולא התחייב לו כלום, יכול ללכת למישהו אחר כאשר יש לו סיבה מוצדקת לכך.

מקורות

ראה בטור חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן קפט א: אין המקח נגמר בדברים שהאומר לחבירו היאך אתה נותן לי חפץ זה ואמר לו בכך וכך ונתרצו שניהם ופסקו הדמים יכולין לחזור שניהן אפילו אם היה הדבר בפני עדים ואמר לעדים הוו עלינו עדים שפלוני מכר ושפלוני לקח אינו כלום עד שיגמור המקח כל דבר ודבר כראוי לו קרקע לפי קניינו ובעלי חיים כגון בהמה לפי קניינה ושאר כל המטלטלין לפי קניינם:


ובסעיף ב: ולאחר שנגמר כראוי אין שום אחד מהם יכול לחזור בו אפילו נעשה בפניהם לבד ולא היו עדים בדבר דלא איברו סהדי אלא לשקרי ואין המקח מתקיים לקונה אא"כ יקנהו לו המקנה:


ובסעיף ג: אבל אם היה לו פקדון בידו וכיון לקנות בסכום ידוע שאמר ליתן לו למפקיד לא קנה:


ובבית יוסף חושן משפט סימן קפט א: אין המקח נגמר בדברים וכו'. בפרק הזהב (ב"מ מט.) בגמרא אבל אמרו מי שפרע וכו' איפליגו רב ורבי יוחנן דברים אם יש בהם משום מחוסרי אמנה כלומר דברים שהסכימו זה ליקח בכך וכך וזה למכור באותו סך ומכל מקום אליבא דכולי עלמא אין המקח נגמר בכך:


אפילו היה הדבר בפני עדים וכו'. כן כתב הרמב"ם בריש הלכות מכירה (פ"א ה"א) ומתבאר הוא מתוך מה שכתבתי בסמוך:


ובאות ב:  ולאחר שנגמר כראוי וכו' אפילו נעשה בפניהם לבד וכו'. בקדושין פרק האומר (סה:) גמרא האומר לאשה קדשתיך מר זוטרא ורב אדא בריה דרב מרי בר איסור פליג ניכסייהו בהדי הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה על פי שנים אמר רחמנא (דברים יט טו) דאי בעו למיהדר לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרינן או דילמא לא מקיימא מילתא אלא בסהדי אמר להו לא איברו סהדי אלא לשקרי. ופירש רש"י על פי שנים עדים. שהצריכה תורה למאי הלכתא הצריך עדים משום דאי בעי למיהדר ולומר לא כך היה לא יוכל לומר כן שאלו יעידום הוא שהצריך הכתוב עדים ואנו אין אנו שקרנים ולא הדרי בן ואין אנו צריכין עדים. או דילמא. שאפילו הם מודים אין דבריהם קיימים אלא בעדים ונמצאתי אני מחזיק בשלו והוא בשלי שאין חלוקתנו כלום: לשקרי. הכופרים בדברים לומר לא כן הוא עכ"ל. וכן כתב בעל העיטור במאמר ג' (יג ע"ג) בשם רבינו האי ז"ל וכן דעת הרמב"ם בפרק (ב') [ה'] מהלכות מכירה (ה"ט) וכן כתבו שם הגהות (אות ו) בשם רבינו תם (ס' הישר חידושים סי' תשלט, תוס' קידושין שם ד"ה לא) וריב"א והביאו ראיות:


ובאות ג:  אבל אם היה לו פקדון בידו וכו' [בדק הבית] נראה לי דהאי בידו טעות סופר הוא וצריך להגיה ולכתוב במקומו ביד אחרים. והטעם מבואר שאם היה הפקדון ביד הלוקח כיון שקיבל עליו למכור שפסקו ביניהם קנה לו רשותו וכדתניא בפרק הספינה (ב"ב פה.) ופסקה הרמב"ם בפרק ד' ממכירה (ה"ו) וכן נראה ממה שכתב רבינו בסימן קצ"ז (ס"י) בשם הרמ"ה וזה לשונו אי נמי קיימא ברשות לוקח ולא קיבל עליה מוכר דזבין ליה סתמא אלא אמר ליה משוך וקני גלי דעתיה דלא ניחא ליה דליקני ליה רשות לוקח. וכן נראה עוד להביא מדברי רבינו שכתב בתחילת סימן ר' (ס"א): מדברי רבינו שכתב בסימן קצ"ד (ס"ה) אם כתב לו השטר אחר שקיבל המעות והחזיק בו כמה שנים ולא לשם קנייה כי היה סבור שיספיק שטרו ובא [אחר] והחזיק בו זכה עכ"ל יש ללמוד שאם משך או הגביה מטלטלין ולא נתכוין לקנות לא קנה וכן יש ללמוד עוד ממה שכתב בסימן ר' (סי"ג) בשם הראב"ד שאפילו מדד לוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זו [עד כאן]:


ב"ח חושן משפט סימן קפט אות (א: אין המקח נגמר בדברים וכו'. בפרק הזהב איפליגו רב ורבי יוחנן אם יש בדברים משום מחוסרי אמנה ונקטינן דאית בהו משום מחוסרי אמנה וכדלקמן בסימן ר"ד סעיף י"א אבל לדברי הכל אין המקח נגמר בכך. מיהו לקמן בסימן ר"א כתב דאפילו לא נתקיים המקח כראוי לפי קניינו אם יש מנהג בעיר דברשימה על החביות הוי קנין אין יכול לחזור בו וכן כל כיוצא בזה לפי מנהג המקום ועיי"ש:


ובשולחן ערוך חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן קפט סעיף א: אין המקח נגמר בדברים; שהאומר לחבירו: היאך אתה נותן לי חפץ זה, ואמר ליה: בכך וכך, ונתרצו שניהם ופסקו הדמים, יכולים לחזור שניהם, אפילו היה הדבר בפני עדים ואמרו להם: הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה, הרי זה אינו כלום עד שיגמור המקח. כל דבר ודבר כראוי לו; קרקע לפי קניינו, ובעלי חיים לפי קנינם, ומטלטלים לפי קניינם. ולאחר שנגמר המקח, כל אחד לפי קניינו, אין שום אחד מהם יכול לחזור בו, אפי' לא היו עדים בדבר. הגה: ואפי' מחל זה לזה אחר כך, לא מהני, אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה (תה"ד סימן שי"א וריב"ש סימן תק"י).


ובנתיבות המשפט ביאורים סימן קפט סעיף א: אין המקח. עיין ט"ז בדין אם הקנה המפקיד הפקדון להנפקד, אם קונה מטעם חצירו, ועיין מה שכתבתי בזה בסימן ר' [בפתיחה ד"ה ובענין אם המפקיד].