דיני טבילה

ראה בשולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצח סעיף כג: השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אם הם רפוים, אינם חוצצים; ואם הם מהודקים, חוצצים. וכן הדין באגד שעל המכה וקשקשים שעל השבר.

ובסדרי טהרה – שיורי טהרה סימן קצח ס"ק מג: אם הם רפויים. כתב בספר בית הילל [ס"ק ג] כיון דפסק באורח חיים סימן קס"א [סעיף ג] דצריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים אפילו הוא רפוי, והטעם כמו שכתב הבית יוסף [שם עמוד קכז ד"ה וכתוב עוד] דאין אנו בקיאים מהו שיעור רפיון, או משום דלא ליתו להתיר אף במהודקת, ואם כן אם בנטילת ידים מדרבנן החמירו אם כן כל שכן בטבילת נדה דאורייתא, אבל בשימשה כבר אחר הטבילה בטבעת רפויה אינה צריכה טבילה אחרת, וכמו שכתבו האחרונים באם שכחה ליטול הצפרנים, עכ"ד. אבל מן המגן אברהם שם [ס"ק י] לא נראה כן, וכן כתב בספר אליה רבה בהדיא שם [ס"ק י] דדוקא לכתחלה החמירו אבל בדיעבד אף בטבילה לא החמירו, וכבר כתבתי מזה לעיל בסעיף א' [ס"ק ו]:

ובפתחי תשובה יורה דעה סימן קצח ס"ק יג: רפויים עי' באר היטב של הרב מהרי"ט ז"ל שכתב בשם בה"י דחוצץ אפילו בדיעבד [רק דאם שמשה כבר אחר הטבילה בטבעת רפויה אין צריכה טבילה אחרת] ועי' בתשו' מקום שמואל סי' נ"ה שחולק עליו ופסק כהש"ע ע"ש ובכתבי הרב הגדול מהר"ר דניאל זצ"ל ראיתי שמחמיר בזה מאד דאפילו אם עברה לילה אחד אחר טבילה זו בטבעת רפוי יש להחמיר להצריכה טבילה אחרת רק אם היה רפוי הרבה יש להקל ועי' (בתשו' ב"ח החדשות סי' מ"א) [דשם כתב שחלילה לומר דברפוי לא עלתה לה טבילה והאומר זה ראוי לנזיפה ולא אמר הרמב"ם אלא באוחז באדם וכלים כו' (עי' סכ"ח בט"ז וש"ך) אבל זו"ז אין גוזרין רפוי אטו שאינו רפוי מדינא אם לא בנזמי האוזן כיון דטריחא לה מילתא להסירם. וכל כה"ג במה דטריחא לה יש לגזור מטעם חומרא לכתחלה וכן בחוטין שבצואר שתולין בהן הקמיעין כו' ע"ש והביא ג"כ בס' לבושי שרד אות קצ"ג ועמש"ל ס"ג בד"ה מקפדת גם בס"ט ס"ק ו' ומ"ג דעתו דרק לכתחלה יש ליזהר אבל בדיעבד עלתה לה טבילה ע"ש]:

ובס"ק יד: ואם הן מהודקין [עבה"ט ועיין בספר שיורי טהרה ס"ק מ"ד שכתב דמדברי (ס' גן המלך סי' קכ"ג) מבואר דאשה שאין דרכה ללוש בעצמה אין הטבעת שעל ידה חוצץ אפילו מיהדק טובא וכה"ג כתב בא"ר בא"ח סי' קס"א בשם רש"ל דטבעת באנשים אינו חוצץ לפי שאין מקפידין. אם לא בטבעת שיש בו אבן טוב והוא ג"כ מה"ט לפי שאין דרכם של אנשים לעשות מלאכות כאלו ומ"מ אין להקל כיון דבש"ע כאן ובא"ח כתב סתם דטבעת מהודק חוצץ ולא מפליג מידי משמע שאין לחלק בזה ול"ד למוכרי רבב והצובעים שכל אותו אומנת ידוע בכך משא"כ הכא י"ל דלא פלוג מיהו אפשר בדיעבד ושימשה יש להקל בנדון זה ע"ש]:

ובסדרי טהרה – שיורי טהרה סימן קצח ס"ק מד: ואם הם מהודקים. ואין להקשות הא מיעוט שאינו מקפיד הוא, פירש הראב"ד לפי שמקפדת להסירו בשעת לישה והוי כחוטי צמר דסעיף ב'. ט"ז [ס"ק כג]:

כתב בספר גן המלך סימן קכ"ג ודבר פשוט שאין להחמיר כן אלא במי שיש לו מלאכה גרועה שאם ישאר הטבעת בידו יטנפו מעסק אותה מלאכה, אבל מי שמלאכתו נקיה ואינו מקפיד להסירם בשעת מלאכה, או מי שאין לו מלאכה, שאין לחוש להסירם אף על גב דמהדקי טובא, משום דהוי חציצה במעוטו שאינו מקפיד דלא מחמרינן ביה כלל. והנה בעיקר דין חציצה דיינינן ליה לכל אחד לפי מה שהוא, כגון מוכרי רבב והצבע אף על פי ששאר בני אדם מקפידין וכו', ואין לגזור במי שאינו מקפיד אטו מי שמקפיד וכו', עכ"ל לפי זה יש לומר באשה שאין דרכה ללוש בעצמה שאין הטבעת שעל ידיה חוצץ אפילו מהדק טובא, וכהאי גוונא כתב בספר אליה רבה שם בשם הרש"ל [ים של שלמה חולין פרק ח סימן כא] דטבעת באנשים אינו חוצץ לפי שאין מקפידין, אם לא בטבעת שיש לו אבן טוב, והוא גם כן מהאי טעמא לפי שאין דרכן של אנשים לעשות מלאכות כאלו. מכל מקום אין להקל, כיון דבשלחן ערוך כאן ובאורח חיים כתב סתם דטבעת מהודק חוצץ, ולא מפליג מידי, משמע שאין לחלק בזה, ולא דמי למוכרי רבב והצובעים שכל אותו אומנות ידוע בכך, מה שאין כן כאן יש לומר דלא פלוג, מיהו אפשר בדיעבד ושימשה דיש להקל בנדון זה:

כתב הב"ח [עמוד קצז דיבור ראשון] דאין חילוק בין נזמי האזן לנזמי האף, דלעולם רפוים אינן חוצצים ומהודקים חוצצים, וכן בחוטין שתולין בהן הקמיעות רפוי אינו חוצץ, ועיין עוד שם:

ובפתחי תשובה יורה דעה סימן קצח ס"ק טו: וכן הדין באגד עי' (בשו"ת שיבת ציון סי' מ"ב) באשה אשר לה כאב עינים ר"ל וצוה עליה רופא מומחה שלא יבואו מים כלל על עיניה אפילו מחוץ לעינים פן תאבד מאור עיניה איך תנהג האשה ההיא בחפיפה וטבילה ודעת השואל להמציא לה תחבולה לעשות לה אגד רפוי על עיניה בעת טבילה ואף שכתב הב"ח בשם ש"ד דגבי שירים ונזמים יש לגזור לכתחלה רפוי אטו אין רפוי וכ"כ הרמ"א לעיל ס"א בהגה"ה דוקא בשירים ונזמים שהם עליה תמיד כו' והרב המחבר נר"ו אין דעתו מסכמת להך תקנה דאדרבה אפילו מאן דסובר בשירים ונזמים דלא גזרינן אטו אינו רפוי היינו דשם ליכא תועלת והנאה לאשה אם טובלת במהודקין משא"כ בנ"ד שעיקר פעולת האגד להגין שלא יבואו מים על העינים יש לחוש שתהדק מפני הפחד אך יש לה תקנה אחרת שתתן ידיה על עיניה ותדיח הידים תחלה שתהיינה טופח ע"מ להטפיח וכמ"ש לקמן סעיף כ"ח אך הנחת ידים לא תהיה מהאשה עצמה דאם תכוף את הידים למעלה נעשו קמטים ונתכסה הבשר שבתוך הפרק במקום חיבור היד והזרוע וכמש"ל סעיף ל"ה דהטבילה צריך להיות כמו שהיא הולכת רק אשה אחרת תרד עם האשה לתוך המקוה ותעמוד לאחוריה בריחוק קצת שלא תגע גופה בגוף האשה הטובלת ותדיח ידיה במים ותכסה עיני האשה הזאת ברפיון קצת ותטבול ולענין החפיפה העלה להקל אשר די לה שתרחץ ותחוף כל גופה וראשה חוץ מהעינים וסגי לה בעיון לראות במראה או בבדיקה ע"י אשה אחרת שלא יהיה לפלוף וגם שלא יהיה ריסי עיניה דבוקות ע"ש ועי' בתשו' מהר"ם זיסקינד מרוטענבורג סי' י"ח: