נושא: כללי

דיני אבלות

אדם שאת עסק פרנסתו עושה הוא מביתו באמצעות המחשב הביתי, האם מותר לו להתעסק בזה במשך שבעת ימי אבלותו – בצינעה.

'אבל' אסור לעסוק במלאכה במשך שבעת ימי האבלות – גם בצינעה בתוך ביתו, בכדי שלא יסיח דעת מהאבלות.

מקורות

ראה שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפ סעיף ב: מלאכה כיצד, כל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה; מכאן ואילך, אם הוא עני ואין לו מה יאכל, עושה בצינעא בתוך ביתו, ואשה טווה בפלך בתוך ביתה, אבל אמרו חכמים: תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך.  (כדרך שמותר לכתוב בחול המועד, כך מותר לכתוב בימי אבלו; אבל לא בענין אחר) (כל בו בשם הר"מ וב"י ס"ס זה).


ובלבוש יורה דעה סימן שפ סעיף ב: מלאכה מנלן, דכתיב [עמוס ח, י] והפכתי חגיכם לאבל, הרי הקיש אבל לחג מה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור במלאכה. אבל עיקר טעם דאיסור מלאכה הוא כדי שלא יסיח דעתו מן האבלות, לפיכך אמרו כל ג' ימים הראשונים שצערו גדול ואבלו רב, ואמרו רז"ל [מו"ק כז ע"ב] שלשה לבכי, אסור במלאכה אפילו עני המתפרנס מן הצדקה כדי שלא יתעצל בבכיה. מכאן ואילך שנתקרר מעט, אמרו אם הוא עני ואין לו מה יאכל עושה בצנעא בתוך ביתו ואשה טוה בפלך בתוך ביתה, אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך. ודין מלאכת הכתיבה, כל מה שמותר לכתוב בחול המועד מותר לכתוב בימי אבלו, וכל מה שאסור בחול המועד אסור לכתוב בימי אבלו.


ובחכמת אדם שער השמחה כלל קסד סעיף ב: מלאכה שנאמר (עמוס ח', י') והפכתי חגיכם לאבל הרי הקיש הכתוב אבל לחג ומה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור במלאכה והטעם שאסרו במלאכה הוא כדי שלא יסיח דעתו מן האבילות לפיכך חלקו בדבר ואמרו כל שלושה ימים ראשונים שצערו גדול ואבלו רב דנקבע שלושה ימים לבכי כדלקמן ולכן אפילו עני המתפרנס מן הצדקה אסור, מכאן ואילך שנתקרר מעט אם היה עני ואין לו מה יאכל אינו צריך להתפרנס מצדקה אלא עושה בצנעה בתוך ביתו ומכל מקום אם אפשר לו להסתפק במלאכת ארעי ובצנעה כגון אשה תטוה בפלך בתוך ביתה ואם אין מספיק לו מתירין לו אפילו אומנות בתוך ביתו. אבל אמרו חכמים תבוא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך. ודין מלאכת הכתיבה כל מה שמותר לכתוב בחול המועד כמבואר בחיבורי חיי אדם הלכות חול המועד (כלל קי"א) מותר בימי אבלו וכל מה שאסור בחול המועד אסור לכתוב בימי אבלו (סימן ש"פ סעיף ב'):


ובקיצור שולחן ערוך סימן רח סעיף ב: במלאכה כיצד, כל שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה, אפילו הוא עני המתפרנס מן הצדקה. מיום הרביעי ואילך אם הוא עני ואין לו מה יאכל עושה בצינעא בתוך ביתו, וכן האשה עושה מלאכתה בתוך ביתה בצינעה כדי פרנסתה, אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך, כי עליהם מוטל להשגיח על העני ומכל – שכן בימי אבלו.