לגבי דיני בורר, הנה גדר הדבר הוא כך: כל שני מאכלים שטעמם ואיכותם אינו שווה לבני אדם, למרות שמהותם אחת היא (למשל סוג בשר מסויים שהכינוהו בב' אופנים שונים), – נחשבים כב' מינים שונים לענין איסור ברירה, ולכן יהיה אסור לברור מהם. אמנם צריכים לשים לב, שכל ברירה המתייחסת לשינוי נפח (גודל כמותי), אינו בגדר ברירת מין אחד מחבירו.
ומקורה של ההלכה, הנה לקוחה היא ממה שכתב אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך בשולחן ערוך שלו, בחלק אורח חיים (סימן שיט סעיף ו): "שני מיני דגים נקראים ב' מיני אוכלים ואסור לברור בידו אלא אותו המין שרוצה לאכלו לאלתר ולא מסעודה לסעודה, ואף על פי שהמין של מין אחד הן גדולות וניכרות כל אחת בפני עצמה ואפשר שלא שייך כאן ברירה כלל, אעפ"כ אין להקל כי ספק חיוב חטאת הוא.
אבל כל שהוא מין אחד, אף על פי שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות, אינה נקראת ברירה כלל, הואיל והכל ראוי לאכילה ואין כאן פסולת, ומותר לברור בכל ענין שירצה, אפילו כדי לאכול לאחר זמן בו ביום. ואפילו היו שני מינים, ובורר משניהם יחד הגדולות מתוך הקטנות מותר, הואיל ואיננו בורר מין אחד מחבירו.
ובקצות השולחן (סימן קכה סקט"ו) הביא בשם ה'חיי אדם', ש"בשר צלי ומבושל הוי ב' מינים. וכש"כ בשר של מיני עופות מחולקים". והוא הדין בסלט, שצריכים להבחין אם אלו שני מיני שונים או שהוא אותו המין ממש, אלא שהשינוי שלו הוא רק שינוי של נפח.
ובנוגע לדיון האם מותר ליתן מלח בסלט בשבת – אם לא נותנים שמן בסלט, אך נותנים בו מיץ לימון, הנה כתבו בזה הפוסקים שאם נותן את המיץ לימון תיכף ומיד לאחר נתינת המלח, מותר הדבר – אע"פ שאינו נותן שמן בסלט כלל.
ומקורה של ההלכה היא ממה שכתוב בשולחן ערוך אדה"ז, ח"א – אורח חיים – (סימן שכא סעיף ד): מה שנהגו לחתוך צנון דק דק ונותנין אותו בקערה ומולחין אותו ושופכין עליו חומץ אין איסור בדבר, אף על פי שזהו דומה למולח הרבה חתיכות ביחד שאסור אפילו כדי לאכול לאלתר, מכל מקום כיון שאין משהין אותן כלל במלח לבדו, אלא שופכים עליהם מיד חומץ ומינים אחרים – אינו דומה לעיבוד. וכל שכן אם שופכים שם שמן, שהשמן מתיש את כח המלח, ומכל מקום צריך ליזהר לשפוך את השמן או את החומץ תיכף ומיד אחר המליחה.
ולפי"ז הוא הדין למיץ לימון. ולמרות שכתב רבינו "אלא שופכים עליהם מיד חומץ ומינים אחרים", אין הכוונה שלא סגי בחומץ, שהרי לפני"כ וגם לאחמ"כ כתב במפורש שנותן רק חומץ ושרי. רק כוונתו כפי הרגילות שנותנים כמה סוגי תיבול בסלט, או שהכוונה היא – חומץ או מינים אחרים כיוצ"ב.
[ובקצות השולחן (סימן קכח אות ג'): שיש לשפוך את החומץ "תיכף ומיד אחר המליחה", והוא ממש"כ רבינו "שופכים עליהם מיד חומץ ומינים אחרים". ועפ"ז כתב בבדי השולחן (אות ה'): וכדי שלא יבוא לידי מכשול, – שלא ישכח מלתת השמן לאלתר, יותר טוב לתת השמן תחילה, ואח"כ לתת המלח. (ועיי"ש באות ד': שגם בנותן תיכף ומיד – יזהר ליתן רק סמוך לסעודה, אע"פ שאין בזה משום עיבוד)].
(וכמובן שיש לשים לב לכל שאר דיני בורר, שדינים אלו מצוי בהם השכחה ואינם ידועים כל כך, ולצערנו הרב ישנם כמה וכמה מבני ישראל, שאינם יודעים בטיב הלכות אלו, ויוצא להם להכשל בזה כמה וכמה פעמים, וכידוע עד כמה עורר הרבי שוב ושוב שצריכים לדעת את ההלכות הצריכות, ולשנן אותם בכל מקום ומקום. וזהו אחד הדוגמאות להלכות שאין בהם ידיעה טובה, ולכן מצוי בהם הכשלות לצערנו
וכמו שהזכיר הרבי בכמה וכמה מקומות, ודוגמא אחת מיני אלף:
שכותב הרבי לאיזה שיעור קבוע, בעניין מסויים – ש"בטח למותר לעוררם אשר בהשיעורים שלומדים צ"ל גם כן שיעור בהלכות הצריכות מאורח חיים, ובפרט שהוזנח לימוד זה בכו"כ חוגים עד כדי כך שכשבא מעשה ליד אין יודעים איך יעשו ואת אשר יעשו ואשר לא יעשו, וכפי שמעיד החוש. וכבר ידוע עד כמה רבותינו הק' הזהירו על לימוד זה וכנראה ג"כ בהקדמת שו"ע דרבנו הזקן."
