אדם שהוא סופר סת"ם, ומצוי שיש על ידיו צבע מהדיו של הכתיבה, האם צריך להתאמץ להסירו לצורך נטילת ידים?
אדם שהוא סופר סת"ם, ומצוי שיש על ידיו צבע מהדיו של הכתיבה, האם צריך להתאמץ להסירו לצורך נטילת ידים?
ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קסא סעיף ב: כל דבר שאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ; היה דרכו של זה להקפיד וזה אין דרכו להקפיד, למי שדרכו להקפיד, חוצץ. למי שאין דרכו להקפיד, אינו חוצץ. כיצד היה אחד צבע והיו ידיו צבועות, אין הצבע חוצץ על ידיו, אף על פי שיש על ידיו ממשות של צבעונים; לא היה צבע, אם היו ידיו צבועות ויש ממש הצבע על ידיו, הרי זה חוצץ, שהדיו היבש חוצץ, והלח אינו חוצץ. וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהם לנוי וכיוצא בזה, אין אותו צבע חוצץ ( גלדי מכה שעל ידיו, אם אינו מקפיד עליו אינן חוצצין) (ס' התרומה).
ובמשנה ברורה סימן קסא ס"ק יא: כל דבר וכו' – היינו אם הוא במיעוטו דוקא אף על גב דכבר זכר זה המחבר בסוף סעיף הקודם כפלו כאן משום דכל הסעיף זה הוא דברי הרשב"א ממש כמובא בב"י ורצה להעתיקו בלשונו:
ובעולת תמיד סימן קסא ס"ק ה: כיצד היה אחד צבע וכו'. והוא הדין סופר שידיו מלוכלכות בדיו אינו חוצץ, וכן מבואר בלחם חמודות [אות סט] [ובדמשק אליעזר] דף שכ"ב [סי' ט' אות לו] עי"ש ובמה שכתב רבינו יונה בזה [ברכות מא ע"ב סוף ד"ה אבל]. כתב מהרש"ל [ים של שלמה פרק כל הבשר סימן כא] אם דרך שאר הבריות להקפיד והוא אינו מקפיד, אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם לחומרא:
ובמגן אברהם סימן קסא ס"ק ז: היה אחד צבע. ואם הוא טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על ידו מבעיא ספ"א דזבחים ולא איפשטא ונ"ל דבטבילת נדה אזלי' לחומרא ובנט"י לקולא עיין ברמב"ם פ"ג ממקואות ונ"ל דה"ה בכל הדברים החוצצין:
ובמגן גיבורים אלף המגן סימן קסא ס"ק ח: הי' א' צבע. אם הוא טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על ידיו, איבעי' ולא אפשטא ובטבילה לחומרא ובנט"י לקולא, כ"כ המ"א, ואף דבספק איבעי' אף בדרבנן אזלינן לחומרא כמ"ש הב"י בסי' תל"ז מ"מ כאן כיון דבלא"ה מיעוט המקפיד אינו חוצץ בנטילה ממילא יש לילך בכה"ג לקולא, ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ס"ט השיג על המ"א אמנם גם הב"ה ביו"ד כתב כהמ"א וע' בס"ט שם, ומוהל שנתייבש הדם על ידיו שבח הוא לו ואינו מקפיד, ה"ק ח"א סי' כ', ובשו"ת ש"י שם חולק עליו:
ובביאור הלכה סימן קסא סעיף ב ד"ה * והיו ידיו צבועות וכו' – עיין במ"ב שר"ל מקצת ממקום הנטילה וכו' וכן כתב הגר"ז וכן משמע קצת להמעיין בב"י בטוי"ד סי' קצ"ח במה שהביא שם בשם הרשב"א לענין נשים שצובעות שער ראשן לנוי שכתב שם אף על פי שצבע זה פושט בכל השער ורובו שאין מקפיד עליו חוצץ וכו' עי"ש והרי היא אינה גריעא משאר בעלי אומנות שרגילין בכך ואפ"ה אי לאו סברתו דמתכוונות לכתחלה לזה ורוצות בכך עי"ש היה חוצץ אח"כ מצאתי שכ"כ הגר"ז בהדיא דגם בעניננו אם היה על רובו חוצץ והנה בח"א כתב דלענין צובע וכה"ג שאר בעלי אומנות אפילו אם הוא מכסה כל היד אינו חוצץ ולא ידעתי מקורו ואולי שטעמו דבענין זה לא שייך לגזור רובו שאין מקפיד משום רובו המקפיד [שזהו הטעם שחוצץ כדאיתא בעירובין פ"ק] דלא שכיח בהו הקפדה כיון שרגילין הכל בכך או אולי כיון דרגילין לילך כן תמיד כגופייהו דמי ולא שייך חציצה ע"ז אבל כ"ז הוא דבר חדש ולא מצאתי בפוסקים רמז לזה. ומה שכתבתי עוד במ"ב דלענין נשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי וכו' כן מוכח לפי סברת הרשב"א הנ"ל ופסק שם ביו"ד סימן קצ"ח סי"ז כוותיה עי"ש ובש"ך סקכ"א ולפ"ז אינו מדוקדק קצת לשון השו"ע במה שכתב וכן הנשים וכו' הא לענין נשים עדיפא דאפילו צבוע כל היד אין שייך חציצה:
ובמשנה ברורה סימן קסא ס"ק יד: שהדיו וכו' והלח אינו חוצץ – ור"ל כמו התם גבי דיו שהלח אינו חוצץ מטעם שנמחה במים ומי הנטילה מגיעין לגופו ה"ה לצבעים שהם כמו דיו דוקא שממשו עליו הא אם אין בו ממש רק חזותא של צבע בעלמא אין שייך חציצה וה"ה שחרורית שאין בה ממש אינה חוצצת [אחרונים]. ומי שכותב תדיר אפילו יש ממשות של דיו יבש על אצבעותיו אינו חוצץ דהרי אין דרכו להקפיד ע"ז [אחרונים]:
ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קסא סעיף ה: הדיו והצבע לחים אינם חוצצים מפני שנמחים במים יבשים חוצצים והוא שיש ממשות הצבע על ידיו אבל אם אין עליהן אלא מראית הצבע אינו חוצץ.
ומי שהוא צובע אין הצבע חוצץ על ידיו אף על פי שיש ממשות של צבעונים על ידיו וכן מי שאומנתו להיות שוחט או קצב וידיו מלוכלכות תמיד בדם אינו חוצץ וכן למוכר שומן ואף על פי שרוב בני אדם מקפידים כיון שרוב בני אומניות הללו אין מקפידין אין חוצצין להם אבל לאחר שאינו רגיל בכך חוצצין אפי' אינו מקפיד.
והנשים שדרכן לצבוע ידיהם לנוי וכיוצא בזה אין אותו צבע חוצץ.
וכל זה במיעוט היד אבל אם רוב היד מכוסה בדבר שיש בו ממש חוצץ אפי' לאותם שאין דרכם להקפיד:
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.