נושא: הלכה

דיבור באמצע סעודה

שלום לכבוד הרב. ברצוני לשאול, מה הבעיה בזה שמדברים באמצע הסעודה? והאם הבעיה הזאת כוללת גם אם אני לא אוכל ממש, אלא אני נמצא רק באיזה ארוחה, סעודה?

בכללות האיסור הוא מצד מה שהיה בזמנם, שהיו יושבים על השולחנות – לא כמו שנהוג היום שכל אחד יושב ישר על יד שולחן, אלא שהיו יושבים על מין כורסאות, בצורה של הסיבה. היינו שהיו מוטים על צד שמאל.
באופן כזה, ישנה בעיה שמא יקדים קנה לושט, זוהי סכנה גדולה ולכן אסרו.
ואף שבזמנינו, אין המנהג כן. ובפועל אוכלים כל אחד על יד שולחן בצורה רגילה (מלבד בליל הסדר בפסח, שבחלק מהדברים צריכים להסיב, ולא רק שצריכים להסב, אלא ישנם דברים שאם אתה לא מסב בהם זה לעיכובא) ואין מסיבים על צד שמאל – כתבו הפוסקים, וכן מוסכם, שיש ליזהר שלא להשיח בעת האכילה משום סכנה.
אך, מאחר שבפועל המציאות שונה מפעם, נטו כמה וכמה פוסקים להתיר בדיעבד כיום. ולעניין הלכה בפועל, מי שמיקל כמו אותה הדעה, יש לו על מי לסמוך.
אמנם שלא בעת האכילה ממש, אף שהוא באמצע הסעודה יכול לדבר. כי אם הוא לא אוכל, אלא הוא בין מאכל למאכל, בין תבשיל לתבשיל, אין שום בעייה שידבר.
[בשיחה מיוחדת של הרבי, הסביר הרבי סיפור בגמ', שישבו אמוראים יחד על השולחן, ואחד מהם אמר לשני – לומר לו דבר, ובחזרה ענה לו "אין משיחין בשעת הסעודה.." וכו' וכו' (ראה גמ' תענית) ומסביר שם הרבי, שהיה ביניהם דיון שלם, עד כמה משפיעה התורה בעולם, וראה לקו"ש חל"ה שיחה לפרשת ויחי]
מקור: כתב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון (סימן קע סעיף א): אין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט [שכשיוצא הקול נפתח אותו כובע שע"פ הקנה ונכנס בו המאכל ומסתכן. רש"י]. ואפילו מי שנתעטש בסעודה, אסור לומר לו 'אסותא' [לבריאות].
ובברכי יוסף (להחיד"א שם ס"ק א) כתב: כל ימי נצטערתי על זה דחזינן לרבנן קשישאי לא זהירי בזה, ואהי מתהלך בינן של קדושים חסידי דורנו ואדם לא זכר להזהר בזה, ושנות דור ודור הם המדברים, ואינהו אכלי ולא ניזוק אדם, והזקנים עדים לא שמיע להו מזקניהם ההיתה כזאת, והיה בליבי כאש בוערת.
אך זה היום מצאתי בספר אליה רבה (אות א') משם הפרישה בחלקות ישית, שבזמנם היו מסובים ושכיח הזקא, והאידנא יתובי יתבינן כלן שוים וימין ושמאל שקולא'י נינהו, וכגון דא ליכא למיחש (זה תוכן דבריו). וגברא רבא אמר מילתא דמיתבא דעתא ומסתברא כוותיהא. ולפ"ז בליל התקדש חג הפסח כשהוא מיסב יש ליזהר ביותר לקיים דברי חכמים.
וז"ל הפרישה (שם): ומיהו נוכל לומר דהיינו דוקא לדידהו שהיו אוכלין כשהן מסובין על צד שמאל ואז הושט למעלה והקנה שבו מדברים למטה, וכשהוא מדבר נפתח הקנה, והמאכל שלמעלה ממנו הראוי ליכנס לתוך הושט יפול ויכנס לתוך הקנה ויסתכן, מה שאין כן בזמן הזה שאנו אוכלים ויושבין בשוה שאין לחוש כולי האי, משום הכי לא ראיתי נזהרין, ומיהו חילוק זה לא מצאתי בשום מקום.
אמנם מדקדוק דבריהם משמע, שאף בשאר ימות השנה יש ליזהר, וכמ"ש במגן גיבורים אלף המגן (שם) על דבריהם: ובאמת גם בשאר ימות השנה יש ליזהר, כמ"ש הפרישה דלא מצא חילוק זה בשום מקום.
ובפרט שבשערי תשובה (שם) הקשה בצ"ע על חילוק הפרישה וז"ל: וצ"ע.. דמשמע בש"ס דבהסיבת שמאל אין חשש זה כלל ע"ש, וא"כ הרי הסיבה שלהם של שמאל היו, וצ"ל דאף אם מסיב בשמאל יש חשש כשמדבר משום שהקול יוצא דרך הקנה ונפתח השפוי כובע ע"י הדבור.
[ואולי יש ליישב, שכוונתם היא שבזמנם שהיו אוכלים בהסיבה על גבי כרים וכסתות ולא בישיבה על כסאות, למרות שעל צד שמאל לא היה סכנה, אמנם היה יותר חשש שיטה בהסיבה על צד ימין, משא"כ בזמנינו שאין רגילות כלל לאכול בהסיבה – (על שום צד שהוא), רק בישבה על גבי כסאות].
אמנם מסיים ג"כ שמא שאין נזהרים בזה הוא משום "שומר פתאים ה'", ובלשונו: ועל כן צ"ל כדאמרינן בעלמא – והאידנא דדשו בה רבים כו' עיין שבת דף קכ"ז. ולפ"ז אין לחלק בין לילי פסחים לשאר השנה לענין זה.
וכן בשאר פוסקים אחרונים (ראה מ"ב שם) הביאו איסור זה בסתמא ללא חילוק זה. אמנם מסיים שם ש"בין תבשיל לתבשיל מותר".



מקורות