דחיית מקווה

ראה  שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה (סימן קצז סעיף ב): אם בעלה בעיר, מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחת. הגה: ומותרת לטבול ליל שבת (ר"ח ור' אליה וא"ז ובה"ג וסה"ת וסמ"ג בשם ר' שמואל שהנהיג כך בתו) אם לא יכולה לטבול קודם לכן, (ב"י ומרדכי בשם כמה רבוותא ע"ש). ודוקא אם בעלה בעיר, אבל בלאו הכי אסור, (כן משמע בת"ה סימן רנ"ה). ואם היה אפשר לה לטבול קודם לכן, כגון שהיה אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת, י"א שאסורה לטבול (שם ובמהרי"ו בפסקיו סימן מ"ח כדעת ב"י); וכן נהגו במקצת מקומות, אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר; ובמקום שנהגו להחמיר, גם במוצאי שבת לא תטבול דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן אין מרחיקין הטבילה מן החפיפה (אגור ובמהרי"ל). וכן אלמנה שאסורה לטבול טבילה ראשונה בליל שבת, משום דאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת, אסורה לטבול ג"כ במוצאי שבת (מהרי"ל). ויש מקילין ומתירין לטבול במ"ש, הואיל שלא טבלה בשבת משום חשש איסור (בית יוסף).

וראה בספר חוט השני (להגר"נ קרליץ. סימן קצז סק"ט): אין לאשה לטבול בליל שבת אא"כ היה זה טבילה בזמנה ואם נתעכבה מלטבול עד ליל שבת כשהיה לה אפשרות לטבול קודם לכן אין לה לטבול בליל שבת לטבול בליל שבת ואמנם אם בעלה לא היה בעיר אף שידעה שיבוא ביום שישי מותר לה לטבול בליל שבת אף שהיה באפשרותה לטבול קודם השבת שבמקום אונס התירו לטבול בליל שבת.

ובשו"ת שבות יעקב (חלק ג סימן עז): מתלמידי א' ותיק מלא עתיק ראיתי חדשי' מקרוב בא מורה הוראה לנשי' האחד אף שאין בעלה בעיר צריכה לילך לטבול לאחר עת ספירתה ומשום חשש סכנה לוקחים אצלם תינוק ומניחים במטה תחת הכרים שלהם סכין אי שפיר עבדי וכה"ג מקילין מצד אחר ליולדת ומפלת להקל כדעת ט"ז בסי' קצ"ד ביולדת זכר לטבול קודם ארבעים ובנקבה קודם שמונים נגד המנהג שנהגו פה ע"פ הוראה מימי' ושני' קדמוניות.

תשובה אהו' תלמידי ידידי ידיד נפשי הנה ידוע לך מ"ש בספרי חק יעקב סי' תפ"ט סק"א בענין חידושי מנהגי' נגד הקדמוני' כי כל המשנה ידו על התחתונה ובאמת אין זה רבותא כי בכל דין ודין שנתרבה הספרים יש מיימינים ויש משמאילים והמורים יודעים לבחור טוב וחלילה לשנות ממנהג שנהגו מקדם במקומך אל תנח וזהו בדבר הנשים שילכו לבית הטבילה אף שאין בעלה בעיר כלל כבר תפסו כל גדולי אחרונים כדברי האומרים דבזמן הזה טבילה בזמנה לאו מצוה אלא דוקא כשבעלה בעיר כדי שלא לבטל אפי' לילה אחת מפ"ו וכמבואר בי"ד סי' קצ"ז וכ"פ שם בש"ע וז"ל הב"י שם ואני אומר דלאו סוגין דעלמא אלא כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה שהרי אין לך אשה טובלת כשאין בעלה בעיר עכ"ל גם בש"ע סתם המחבר גם רמ"א סתם כמ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה.

וכ"פ הט"ז ס"ק ב' וגם הש"ך כתב כן ס"ק ג' וז"ל כבר ברור דקי"ל טבילה בזמנה בזמן הזה לאו מצוה היא כמ"ש כל הפוסקים ולכך אין הנשים טובלת כלל בזמן הזה כשאין בעלה בעיר וכן אלמנות ובתולות שהן נדות אינן טובלות כלל בזמנן עכ"ל וכן מבואר בשו"ת מהר"מ מלובלין סימן נ"ג ושו"ת הרדב"ז חלק א' סימן כ"ז ועיין בספרי חק יעקב סימן תפ"ט ס"ק ו' ובספרי מנחת יעקב בה"נ סימן קצ"ז וכיון שכן הסכמת כל גדולי האחרונים כדעת ר"ת וסייעתו שאנו נמשכין אחריהם דטבילה בזמנן לאו מצוה ודאי אין לזוז מדבריהם ולתפוס מחדש מנהג אשר לא שערום אבותינו ואם יאמר האומר מה בכך הרוצה להחמיר יחמיר זה אינו כיון דהם עצמם אמרו שיש חשש סכנה לטבול אם אין בעלה בעיר משום חשש דיבוק רוח הטומאה ומזיקין שמה"ט מניחין אצלם תינוק וסכין תחת הכרים דקי"ל חמירא סכנתא מאיסורא ופירוקא לסכנתא כאשר שמענו שאירע כן כמה פעמים.

ועיין בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן קט"ז לכן אין לשנות כלל וע"ד טבילת היולדת הנה ודאי דעת רמ"א שפתיו ברור מללו בסימן קצ"ד מקום שאין מנהג להחמיר אבל במקום שנפשט המנהג להחמיר במקום שקבוע מנהג זה גם הט"ז כתב שאין להקל במקום שמנהג קבוע להחמיר וכן ראיתי ממורי ורבותי הגאוני' הקדמונים בק"ק פראג שהנהגו כן מנהג לקבוע להחמיר בזה בלי פקפוק כלל ושמעתי שנותנים טעם חדש לחומרא זו שנהגו כן לפי שראו שהדורות מתמעטין והולכן /והולכין/ בכח גבורתם ויש לחוש אם תמהר לילך לבית הטבילה אחר לידתן אולי תחזור ותתעבר וכח אין ללידה עוד ותתעבר ותמות ומה"ט כתבו המפרשי' דמש"ה צותה התורה ימי טומאת נקיבה יותר מימי טומאת יולדת זכר כיון שיולדת נקיבה מכחשת יותר מיולדת זכר לכן החמירו בדורו' האחרונים כל כך ואין לזוז מדבריהם במקום שנהגו להחמיר והמיקל בזה נגד המנהג לא יפה עשה כנ"ל הק' יעקב: