תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש הפרש מהו גודל האצטבה, אם יש בה כשיעור סוכה כשרה (57 ס"מ רבוע, וגובה עשרה טפחים – 81 ס"מ), או לא? ב) האם יש הפרש מהו גובה האצטבה, בשיעור עשרה טפחים או פחות? ג) האם יש הפרש מהו אורך האצטבה, האם הוא לאורך כל הסוכה או רק על מקצתו?
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך סימן תרלג סעיף סעיף ה', שסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמות, כך שהיא פסולה, ובנה בה אצטבה שהוא בניין מאבן או של עץ, וכאשר מודדים מאותה אצטבה עד הסכך ישנו רווח של פחות מעשרים אמות, ואצטבה זו היא כנגד כל הדופן האמצעית ונוגעת בשתי הדפנות שמהצדדים (כי סתם סוכה היא של שלושה דפנות, והצד הרביעי פתוח, והדופן שכנגד הפתח היא האמצעית), ויש בה כשיעור של סוכה כשרה, אזי כל הסוכה הסוכה כשרה.
כלומר, לא רק חלק הסוכה של האצטבה, אלא גם חלק הסוכה שמהאצטבה והלאה כשר לסוכה ואפשר לאכול ולישון שם למרות שמדובר בהמשך הסוכה שישנו גובה של יותר מעשרים אמות מהרצפה עד הגג.
והטעם שכל הסוכה כשרה, מאחר ואנו רואים כאילו עיקר הסוכה הוא אותו הצד שכנגד הכותל האמצעי ושם הרי זה סוכה כשרה מן הדין, והמשך הסוכה שמעבר לאצטבה, הרי הוא כמו דין של 'פסל' היוצא מן הסוכה שנחשב כמו הסוכה (באר היטב).
כלומר, עיקר מקום הסוכה הוא האצטבה שהוא מקום סוכה כשרה, ואנו מחשיבים כאילו האצטבה מתפשטת בכל המשך הסוכה, וכמבואר בשולחן ערוך בסימן תרלא סעיף ז' לענין קנים היוצאים מהסוכה לצד הפרוץ מהדפנות, שהם כהמשך הסוכה ומתכשרים עמו יחד.
ומאחר ומדובר כאן בסוכה בעלת שלוש דפנות בלבד ומקום האצטבה הוא מקום כשיעור סוכה, ומכל מקום מצטרף שאר הסוכה כפסל היוצא מן הסוכה להתכשר עמו, ואין אומרים ששאר מקום הסוכה יש בו ב' דפנות בלבד, אלא דופן השלישית של מקום האצטבה מצטרפת עמו. ואם כן הוא הדין בנידון השאלה.
אמנם יש לחלק ששם מדובר שבמקום האצטבה ישנו שיעור שטח הסוכה, אך אינו חולק רשות בפני עצמו, שאינו בגובה עשרה טפחים, כי אם כן יש לומר שחולק רשות בפני עצמו ואין דופן השלישית של מקום האצטבה מצטרף להחשב כדופן לגבי שאר הסוכה היוצא ממנו, מאחר ואינו אותה הרשות, ומחלק הסוכה לשניים וצריך בכל מקום שלושה דפנות בפני עצמם. ועל דרך הדין בדבר המחלק את הסוכה לשניים כמו אויר בשיעור מסויים או סכך פסול בשיעור מסויים לאורך כל הסוכה שצריך בכל צד מהם ג' דפנות ושיעור סוכה בפני עצמו בכדי שיכשר לשבת בה.
אולם גם אם נאמר כן, מכל מקום ניתן לומר שגובה בניין האצטבה עצמה, נחשב כדופן לגבי שאר הסוכה, והרי ישנו סכך מעליו שממשיך הלאה – גם על מקום האצטבה, ואם כן הוא כשתי סוכות נפרדות שלכל אחד ג' דפנות בפני עצמו, והסכך חופה את מקום שתי הסוכות גם יחד, ושוב הסוכה כשרה למהדרין בכל חלק בפני עצמו. וכמו כן גם אם יש כמה אצטבאות זה על גבי זה, אם בכל אחת ישנו עשרה טפחים ושיעור סוכה, הרי הן כמו כמה סוכות זה לצד זה, וכל סוכה שתחתונה יותר מתכשרת בדופן העליונה שבניין גבהותה מהווה לתחתונה דופן עשרה טפחים, וסכך אחד לכולם.
ובמקרה שישנה אצטבה פחותה מעשרה טפחים בין אם היא לאורך כל הסוכה ובין אם היא לאורך מקצת הסוכה בין אם יש בה כשיעור סוכה בין אם אין בה כשיעור סוכה, הרי היא נחשבת כחלק מן הסוכה, כמו ספסל הקבוע בה וכיוצא בזה, ואין בזה שום פסול מאחר ואינו חולק רשות לעצמו, והדפנות מצטרפות זו לזו וזהו סכך אחד על גבי סוכה אחת.
העולה מן האמור: שאם ישנו בניין אבן קבוע (כמין חומה נמוכה) – בצד אחת הדפנות, אזי אין זה משנה אם היא גבוהה עשרה טפחים או פחות, או אם היא לאורך כל הדופן או פחות, או אם יש בה כשיעור שטח סוכה כשרה או לא, בכל אופן שהוא – כל שטח הסוכה שחוץ לאותה אצטבה – כשר.
[אמנם מקום האצטבה עצמה, אם הוא בגובה עשרה טפחים (81 ס"מ), שאזי הוא חולק רשות לעצמו, ואין בו כשיעור שטח סוכה, יש לומר שאין לעשות במקום האצטבה כל דבר שחובה לעשותו בסוכה, כי אינו נחשב כמקום סוכה כשרה. אך אם הוא פחות מעשרה טפחים הרי הוא נחשב כחלק מן הסוכה בכל אופן.]
