נושא:

דגים לא כשרים

יש אצלנו סופר יש בו מחלקת דגים טריים כשרים ויש מחלקה של דגים לא כשרים דווקא. באחד הימים, לאחר עבודה מאומצת של חיתוך ופילוט דגים רבים, התברר שאחד העובדים הכניס דג מהמחלקה שאינה כשירה, ומשה חתך ופילט גם אותו בין שאר הדגים הכשרים, וכעת אינו מצליח להבחין ולמצוא את אותו הדג בתוך הכמות העצומה של הדגים. מה דין הדגים?

כתב השו"ע שחתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה, שאפילו באלף אינה בטילה. וזאת אפילו אם החתיכה אסורה בהנאה (כגון חתיכת בשר שהתערב בה חלב שאסורה לא רק באכילה אלא גם בהנאה), כיון שאם תתבטל תהיה מותרת וראויה להתכבד. כלומר שהיינו יכולים לחשוב שדין חתיכה הראויה להתכבד נאמר רק באיסורי אכילה, כיון שאף שהחתיכה אסורה באכילה ראויה היא להתכבד בפני אורח נכרי, אבל באיסורי הנאה שאסור להגיש את החתיכה לפני שום אדם (שאם יגיש אותה לפני נכרי יחזיק לו הנכרי טובה והרי הישראל נהנה) היינו יכולים לחשוב שלא שייך בזה "ראויה להתכבד", שהרי אינה ראויה כלל להגשה. ועל זה כתב השו"ע שאפילו בחתיכה האסורה בהנאה שייך דין "ראויה להתכבד", כיון שאם תתבטל ב-60 כמו כל האיסורים תהיה מותרת אפילו באכילה ותהיה ראויה להתכבד בפועל.
חתיכה האסורה בהנאה אוסרת את התערובת בהנאה:
הש"ך העיר שחתיכה הראויה להתכבד שאסורה בהנאה והתערבה – אוסרת את כל התערובת בהנאה. אמנם מותר למכור את התערובת לגוי, בניכוי הערך של החתיכה האסורה.
דין חתיכה הראויה להתכבד נאמר אפילו באיסורי דרבנן:
כתב הרמ"א שחתיכה הראויה להתכבד שאסורה באכילה מדרבנן אינה בטילה אפילו באלף כמו חתיכה הראויה להתכבד האסורה מדאורייתא.
דין חתיכה הראויה להתכבד נאמר אפילו בספק איסור:
אפילו אם יש ספק האם החתיכה אסורה מהתורה או מותרת אינה בטילה:
אם יש ספק האם החתיכה נחשבת ראויה להתכבד או שאינה נחשבת ראויה להתכבד הולכים להקל (מטעם ספק דרבנן לקולא). אבל במקרה שהחתיכה וודאי נחשבת ראויה להתכבד, אלא יש ספק לגבי האיסור (האם החתיכה שנפלה אכן אסורה או שהיא מותרת), כתב הש"ך שהחתיכה אינה בטילה ב-60 אלא דינה ככל חתיכה הראויה להתכבד. חומרא זו היא רק בספק איסור תורה, אך אם מדובר בחתיכה שבוודאי מותרת מן התורה, ויש לגביה ספק האם אסורה מדרבנן או לא – כתב הט"ז שיש להקל בזה שלא לדון דין חתיכה הראויה להתכבד אלא החתיכה בטילה ב-60.
דין חתיכה הראויה להתכבד נאמר אפילו כשהתערבה במין אחר:
לדעת ספר איסור והיתר דין "חתיכה הראויה להתכבד" נאמר רק בחתיכת איסור שהתערבה בהיתר מין במינו. אבל הרמ"א פסק על פי משמעות שאר הפוסקים, שאפילו אם החתיכה התערבה במין אחר שאינו מינה (ונאבדה בו באופן שלא ניתן למוצאה, כגון דג טמא ודג טהור שדומים במראה ונחשבים שני מינים) – יש בזה דין חתיכה הראויה להתכבד שאינה בטילה אפילו באלף.
ולפי כל זה,
ראשית יש לדון האם אותו דג נחשב חתיכה הראויה להתכבד. מצד כמות המנה בוודאי נחשב ראוי להתכבד, אך מצד שמחוסר מעשה עד להגשתו לצלחת תלוי הדבר בשיטות הראשונים: לשיטת הרא"ש ולשיטת רבינו תם (והרמ"א) נחשב ראוי להתכבד. אבל לשיטת הרא"ה (והשו"ע) אינו נחשב ראוי להתכבד, כיון שאינו מבושל. לשיטת הרשב"א תלוי הדבר אם מדובר בחתיכות דג גדולות ביותר שמחוסרות חיתוך (כמו שמצוי לדוגמא בנסיכת הנילוס), או שמדובר בחתיכות ממוצעות שראויות להגשה כפי שהן (כמו שמצוי לדוגמא בדג אמנון).
נמצא אם כן שלשיטת השו"ע הדגים מותרים אם יש 60 בחתיכות הכשירות כנגד החתיכה שהתערבה בהן.
לשיטת הרמ"א לכאורה הדגים אסורים בכל מקרה, כיון שחתיכה הראויה להתכבד אינה בטילה. ואף על פי שיש ספק האם הדג שהגיע מהמחלקה שאינה כשירה הוא אכן דג האסור באכילה (שאין לו סימני כשרות של דג), כתב הש"ך שדין חתיכה הראויה להתכבד הוא אפילו בספק איסור. ואף על פי שלשיטת ספר איסור והיתר בתערובת מין בשאינו מינו אין דין חתיכה הראויה להתכבד, כבר פסק הרמ"א שגם בתערובת מין בשאינו מינו יש דין חתיכה הראויה להתכבד.
אכן למעשה אולי ניתן למצוא צדדי היתר גם לפוסקים כרמ"א. ראשית, יש לציין שמדובר כאן בתערובת יבש ביבש (מין בשאינו מינו) שמהתורה אין צורך אפילו ב-60 אלא האיסור בטל ברוב (אין זה מוסיף בהכרח בצדדי ההיתר כיון שדין חתיכה הראויה להתכבד אינו תלוי בנתינת טעם, אבל בכל זאת ראוי לציין זאת). אם מדובר בחתיכה שאכן מחוסרת חיתוך לפני הגשתה לצלחת, לכאורה מתאימים כאן דברי החתם סופר שיש מקום להקל גם לאשכנזים בהפסד מרובה וצירופים נוספים. הצירופים הנוספים כאן הם שיטת האיסור והיתר הנ"ל שמיקל בזה בתערובת מין בשאינו מינו, וכן העובדה שמדובר כאן על ספק איסור ולא על וודאי איסור (שאף על פי שהש"ך החמיר אפילו בספק, מכל מקום יש כאן צירוף להקל) [ואולי אפילו בחתיכה שאינה מחוסרת חיתוך, ניתן להקל לאשכנזים בהפסד מרובה על ידי "ספק ספיקא" – ספק שמא הדג שהתערב היה כשר, ואם תאמר שלא היה כשר שמא הלכה כשיטת הרא"ה והשו"ע או שמא הלכה כאיסור והיתר. אך זה תלוי בדרכי פסיקה האם אומרים ספק ספיקא מסוג כזה].

מקורות