דברי תורה בניחום אבלים

שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף א: אבל, כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה, נביאים וכתובים, משנה, גמרא, הלכות ואגדות. ואם רבים צריכים לו להתלמד, מותר, ובלבד שלא יעמיד תורגמן אלא יאמר לאחר, והאחר לתורגמן, ותורגמן ישמיע לרבים. הגה: או ידרוש בעצמו (מרדכי הלכות אבל). ויכול לפסוק איסור והיתר ליחיד השואל אותו, אם אין אחר אלא הוא, וצריכין לו (בא"ז ור' ירוחם). אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו, וכן נוהגין, אף על פי שיש מקילין (תא"ו בשם י"א).

ט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף א: ואם רבים צריכים לו להתלמד. בתא"ו נתיב כ"ח כתב וראיתי לרבותי שהיו מגידים ההלכה אחר ג' ימים מזה נ"ל במלמד שיכול ג"כ ללמוד ההלכה עם תלמידיו אחר ג' ימים דזה הוה בכלל רבים צריכים לו דתינוקות של בית רבן הבל פיהם חביב מלימוד הגדולים כדאמרינן במסכת שבת אינו דומה הבל שיש בו חטא לאין בו חטא. ונראה פשוט שאבל מותר להשתמש בתשמישי התורה כשקורין כגון גלילה וכיוצא בה דקריאה לחוד אסור לו משום דכתיב משמחי לב וכן ראיתי בהג"ה שזה לשונו הרב ר"ח היה אבל בזמן שני וחמישי והתפללו סליחות אצלו וקראו בתורה והוא היה גולל ס"ת כו' ומביאה בדרישה:

ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף א: אסור לקרות בתורה. דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב:

ב ואם רבים צריכים כו'. כתוב בבדק הבית בשם א"ח מלמדי תינוקות י"ל שדינן כרבים צריכים לו ועוד דמלאכת האבד הוא כשהתינוקות בטלים ע"כ וכן כתב מהרש"ל בתשובה סימן ס"ו ע"ש:

פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שפד סעיף א: אסור לקרות בתורה עי' (בתשו' חכם צבי סי' ק') שכתב דטעמא הוא מפני שיכול ללמוד דברים הרעים שבירמיה והלכות אבילות ולכן ברגל שאסור ללמוד דברים כאלה מותר ללמוד כל דבר דאינו נכון לישב בטל עי"ש. וצ"ע דהא לקמן סי' שצ"ט איתא דנוהג ברגל בדברים שבצנעא וממילא דאסור בת"ת כמ"ש בסי' ת' דת"ת הוי דבר שבצנעא. מיהו למ"ש בסי' שצ"ט שם בשם תשובת דת אש אתי שפיר. ועי' בש"ת באורח חיים סימן תקנ"ד סק"א שכתב בשם מח"ב דבט"ב יכול לעלות לתורה ולהפטיר כיון דהוי דברים הרעים כ"ע אסירי בתורה כמוהו ע"ש:

שו"ת חכם צבי סימן ק: אשתו של חכם אחד שהיה רגיל לגרוס משניות בע"פ מתה ביום שני של יום טוב ראשון דפסח והוריתי לו שהרשות בידו לחזור על גירסאות משניות השגורות לו בע"פ בכל המועד כולו ואף דאנן קיי"ל דברים שבצינעה נוהג חדא דאין לך דבר האבד גדול מזה שאם לא יחזור עליהם ודאי ישכח אף דלא אשכחן היתר לדבר האבד אלא במידי דאינו משמח ממש ועוד דע"כ לא אסרינן ליה לאבל בד"ת אלא בשאר ימות השנה דאם אינו עוסק בדברים המשמחים יעסוק בדברים הרעים שבירמיה ובאיוב וקינות וה"ל אבלות וכיוצא אבל ברגל דודאי אינו נכון להתעסק בדברים האמורים אינו נכון לישב ובטל מד"ת מכל וכל ועוד דבכה"ג כדאי הרמב"ם ז"ל האומר שאין אבלות נוהג ברגל ואפילו דברים שבצינעה לסמוך עליו ועיין בטור וב"י סי' שצ"ט שאין הרמב"ם יחיד בדבר וכיון שכן נראה דאפי' באין לו פסידא האמור במשניות השגורות לו בע"פ אלא שאם לא ילמוד ישב בטל נמי שרי שהרי בדיני אבלות אין נכון ללמוד ברגל יש לסמוך על הרמב"ם וסייעתו ללמוד ביום טוב כל פקודי ה' ישרים כדאי' בריש נדה ד"ז =דף ז'= וט' אמרי' כדי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק אי משום הפסד טהרות אי משום שני בצורות ודידן עדיפא דת"ת כנגד כלם ואף דהתם אמרי' דאי אתמר דלית הלכתא כר"א בשעת הדחק נמי לא סמכינן עלי' והכא הרי כ' הב"י דלית הלכתא כוותי' דהרמב"ם ודאי לא דמי פסק התלמיד לפסק הרב ב"י שהרי כמה מהבאים אחריו חלקו על הרבה מפסקיו ועוד דאיהו גופיה לא פסיק הלכתא כוותי' אלא מטעם דרבי' חולקים עליו ועוד דקיי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ואפילו יחיד לגבי רבים אלא דבדברים שבצנעה מסתבר טעמייהו דהאוסרים עכ"ז לענין ת"ת שכל חפצים לא ישוו בה שפיר דמי לסמוך על המקילין דלא מיסתבר כלל למימר שילמוד בכל הרגל כולו בדיני אבלות ודברים רעים שבירמיה אלא בפקודי ה' ישרים משמחי לב כנ"ל. /מהגהות ב"ד/ +ע' שערי תשובה (או"ח סי' תקמ"ח) ושו"ת מהר"ן יפה (יו"ד סי' כ"א) ופת"ש (יו"ד שפ"ד סק"א) ועיין ריטב"א (מ"ק כ"ג) ושו"ת מהרש"ם (ח"ד סימן צ"ה)+ צבי אשכנזי ס"ט.