הרמב"ם, בפתיחת ספרו – הי"ד החזקה – פותח ביסוד:
"יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה שביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו".
מדבריו עולה בבירור, כמו שאתה מציג בשאלתך, כי אנו צריכים "לידע" את הבורא. לא רק להאמין באמונה פשוטה, אלא להבין, להשכיל, ולדעת, מתוך התקשרות והזדהות פנימית.
וכפי שמובן גם מלשון הפסוקים: "דע את אלוקי אביך – ועבדהו בלב שלם", "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".
על זה הוא ציווי התורה במיוחד, וזהו חלק בלתי נפרד מהעבודה של היהודי.
לא סתם, פותח הרמב"ם את ספרו בעניין זה, כי אכן זהו אחד מהיסודות הכי גדולים שישנם לאדם בעולם הזה.
אך, לכל אחד שלומד את זה, עולה לו שאלה מאוד פשוטה, ע"ד שאתה מציג בשאלתך – כיצד ניתן ללמוד ולדעת על הקדוש ברוך הוא, אשר הוא 'אין סוף' ולמעלה מכל תפיסה בשכל אנושי?
הנה לעניין זה ישנם כמה וכמה תשובות:
בתחילה צריכים לדעת, שאחד הדברים הכי חשובים שהתגלו לעם ישראל בדורות האחרונים, זה העניין של תורת החסידות.
בדורות הקודמים, היה העניין של ידיעת הבורא, ידיעת סודות התורה, עניין שהוא נתון רק לחלקם של אנשים נסתרים, צדיקים, שמלאים בתורת הנגלה, הנה להם נתנו את האפשרות לשבת ולעסוק באותם סודות.
חכמה זו הייתה נסתרת מעין כל רואה, ולא היה אפשרי בידיו של כל אחד ואחד לדעת את סודות הבורא.
אך, זכו דורותינו אלו האחרונים, ובמיוחד דורנו זה שהוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה (כדברי הרבי מה"מ ביו"ד שבט תשי"א), שתורת החסידות התגלתה בו לכל מי שחפץ.
אותם עניינים עצמיים ונעלים, שהיו מנת חלקם של יחידים ונסתרים, הנה מאז הגיעה ההוראה מן שמיא, בזמנו של הבעש"ט, ולאחר מכן ביתר שאת לאחרי י"ט כסלו, בזמנו של אדה"ז, הנה תורה זו נתגלתה בשיא התוקף לכל אחד ואחד.
תורה זו, מגלה בעצם את סודותיו של הבורא. המעיין בתורת החסידות, יוכל לחשוף לעצמו את דרכי הבורא, עד כמה שיהיה ניתן לנברא להשיג את הבורא.
אחד מהדברים הכי חשובים הוא ש"איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחן" – כלומר, שהקב"ה לא מבקש מיהודי מה שהוא לא יכול לעשות, אלא דווקא את אותם הדברים שהם ביכולתו.
הציווי על כל אחד ואחד הוא לדעת את הבורא כפי יכולתו. כפי כמה שהוא מצליח לעיין בספרים.
אחד מהנקודות הכי יסודיות שקיימות בתורת החסידות, היא הידיעה של הבורא "מבשרי" – מתוך האדם.
וכמו נאמר: "מבשרי – אחזה א-לוה " – דרך ההתבוננות של האדם בנפשו ובדרך שהיא מתגלה ומתבטאת בו, יכול הוא ללמוד על אופן המשכת האור האלוקי לעולמות.
האדם הרי נברא בצלמו ובדמותו של ה', כנאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ולכן על ידי התבוננות בנפשנו אנו, נוכל לקבל מושג על אופן ההתגלות האלוקית.
וניתן דוגמא אחת, שנמצאת בתורת החסידות, ומגלה ענין מסויים בדרכיו של הבורא:
כשם שנפש האדם מורכבת מכוחות שונים המחולקים באופן כללי לשתי קבוצות:
א. כוחות 'מקיפים', שאינם שייכים לאיבר מסוים דווקא, אלא מבטאים את הנפש בכללותה (ועיקרם כוח הרצון הנמצא בכל האיברים ושולט בהם). ב. כוחות נפש 'פנימיים', המתלבשים באיברים הפרטיים (וראשיתם הכוחות השכליים המתלבשים במוח האדם).
כך למעלה, ישנם שתי 'המשכות' אלוקיות (=כינוי להמשכת וירידת האור האלוקי כלפי מטה לעולמות הנבראים) כלליות:
א. המשכה אלוקית אין סופית, שאינה מצטמצמת או נמדדת לפי העולמות והנבראים, הנקראת 'אור מקיף'. ב. המשכה מדודה ומוגבלת, המתאימה עצמה לעולמות ולנבראים לפי ערכם, הנקראת 'אור פנימי'.
האדם הלומד ומעיין כפי שצריך בתורת החסידות, יוכל לבוא במידה מסויימת לידיעה רחבה בבורא. הוא יקיים – כפי יכולתו את הציווי – "לידע שיש שם מצוי ראשון".
אי העיסוק בנושא, מתוך הנחה שעניין זה לא שייך – היא טעות גדולה, ואף חמורה.
כל אחד ואחד מאיתנו מוכרח ללמוד את תורת החסידות, לעיין בה כפי הדרוש, ולדעת את הבורא כפי יכולתו.
וכל זה לא סותר לכך, ששלימות הידיעה בבורא תהיה רק לעתיד לבוא, שאז יהיה גילוי עצמותו ית' בשיא התוקף. בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומייד ממש.
