במקרה המדובר; האם מותר לגרוף את המים למקום מרוצף, – אך משם נמשכים המים וזורמים לאדמה?
במקרה המדובר; האם מותר לגרוף את המים למקום מרוצף, – אך משם נמשכים המים וזורמים לאדמה?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלו סעיף ג: מותר לילך על גבי עשבים, בין לחים בין יבשים, כיון שאינו מתכוין לתלוש. אבל האוכלים בגנות, אסורים ליטול ידיהם על העשבים שמשקים אותם, אף על פי שאינם מכוונים, פסיק רישיה הוא; אבל מותר להטיל בהם מי רגלים או שאר משקין שאינם מצמיחין. הגה: ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות, אם ישתמש שם עם מים, דבקושי יש ליזהר שלא יפלו שם מים (ב"י בשם סה"ת).
עולת שבת סימן שלו ס"ק ג: אבל האוכלים וכו'. פירוש אפילו בגנות שאינן שלהם, דלא קי"ל כדברי הערוך שפירש דפסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר וכמו שמבואר לעיל בסימן ש"כ [סי"ח] עי"ש. ובספר הזכרונות [ה' שבת פי"א ד"ה הזורע] כתב אם הגינה של ישראל אסור מדאורייתא ובשל גוי אסור מדרבנן. ומה שכתב שאינם מצמיחים וכו'. ובספר התרומה [סי' רלה] איתא דיין הוא מן המשקין שאינם מצמיחין דשורף את הזרע ואינו מצמיח:
משנה ברורה סימן שלו ס"ק כו: שמשקים אותן – והמשקה את הזרעים חייב משום זורע דמועיל להצמיח וגם משום חורש שמרפיא הקרקע ע"י הלחלוח:
משנה ברורה סימן שלו ס"ק כז: פסיק רישא הוא – דאי אפשר שלא יועיל לגדלם ואם אוכל בגינה שאינה שלו ולא של אדם האוהבו יש מתירין דס"ל כיון דפ"ר דלא ניחא ליה הוא שרי אף לכתחלה והרבה פוסקים אוסרין גם בפ"ר דלא ניחא ליה לכתחלה וכמבואר בסוף סימן ש"כ ע"ש:
מגן אברהם סימן שלו ס"ק ו: פסיק רישיה הוא. ואם אוכל בגינת חבירו יש מתירין כמ"ש ססי' ש"כ כיון דלא ניח' לי' וס' הזכרונות דף נ"ח כ' דוקא בגנת עכו"ם אמרינן לא ניחא ליה ולא משמע כן בגמ' דאמרי' דעביד בארעא דחברי' עמ"ש סי' ש"ז ס"ז:
ביאור הלכה סימן שלו סעיף ג ד"ה * או שאר משקים וכו' – קשה דלפי מה שכתב הסמ"ג והובא בהגה"מ והעתיקו המ"א דהמשקה מים חייב משום חורש ג"כ אמאי כתב דביין מותר וה"ה בשאר משקים שאינם מצמיחין נהי דאינו מועיל להזרעים עכ"פ מרפה הקרקע ע"י הלחלוחית ויתחייב משום חורש ושמא י"ל דלא אמרו בזה משום חורש רק היכי דהוא מועיל להזרעים ג"כ אבל היכי דהוא מקלקל להזרעים אפשר דאין מתיפה הקרקע ג"כ וכעין זה מצאתי ג"כ במאמ"ר אבל הוא דוחק וצ"ע ודע דבספר תפארת ישראל כתב דבחכמת אקאנאמיע אמרו שמי רגלים הם טובים מאד לזבל הקרקע א"כ מזבל תולדת חורש הוא עכ"ל ולא נהגו העולם ליזהר בזה כלל וגם משבת פ"א ע"ב מוכח שלא כדבריו דהלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים ולדבריו היה אסור גם לפנות על שדה ניר בשבת מחמת חרישה ולא משמע שם כן עי"ש:
משנה ברורה סימן שלו ס"ק כט: או שאר משקים שאינם מצמיחים – דהיינו כגון יין לפי שהוא עז וחזק ושורף ג"כ הזרעים וכן שאר משקה שהוא כעין זה וכתב המג"א דלכתחלה ראוי ליזהר אף במשקים ועיין בא"ר שכתב דביין שהוא חזק אין ליזהר כלל וכנ"ל. כתב הפמ"ג דמי דבש ושכר יש בהן מים ובודאי מצמיחין:
ובשולחן ערוך הרב סימן שלו סעיף ט, מבואר, "מי שאוכל בגינה צריך ליזהר שלא ליטול ידיו על העשבים מפני שמשקה אותם. ואף שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות הוא.
ואף אם אוכל בגנת חבירו או אפילו של נכרי שאין לו חפץ כלל בגידול העשבים שבה, והרי הוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, מכל מקום אסור מדברי סופרים".
יתירה מזו, גם אם מדובר בקרקע של רה"ר, שיגדל שם עשבים שוטים, וא"כ זהו פס"ר דלא ניחא ליה, מ"מ אסור מד"ס. כמבואר בסימן שכ סעיף כד, "ברזא שמכניסין בנקב שבדופן החבית .. אסור לפקוק בה בשבת .. מפני שע"י הפקיקה נסחטין משקין הבלועין בנעורת ופסיק רישיה ולא ימות הוא. ואף שהמשקין הנסחטין הולכין לאיבוד, [וכפי שמבואר בהמשך הסעיף – "שאין הסחיטה נוחה לו כלל, שהרי אין לו שום הנאה ממנה ..ואין לו בהם הנאה של כלום] – מכל מקום אסור מדברי סופרים".
וב' צדדים להקל (באופן האמור) מובאים בפוסקים,: א) כיון שאין המים נשפכים באופן ישיר מכוחו, נחשב רק "גרמא". (שש"כ פרק יב, סעיף יט). ב) באם הנזילה היא בימות הגשמים, כיון שהקרקע כבר רוויה ממים, א"כ אין שום תועלת לצמחים ממים אלו, ואדרבה לפעמים אף מקלקל. (אז נדברו חלק ו סימן ב).
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.