באם ישנה נזילה מהמזגן בבית הכנסת, ונטפו מים מרובים על רצפת בית הכנסת, האם ישנה אפשרות לגרוף את המים באמצעות 'מגב' החוצה?
באם ישנה נזילה מהמזגן בבית הכנסת, ונטפו מים מרובים על רצפת בית הכנסת, האם ישנה אפשרות לגרוף את המים באמצעות 'מגב' החוצה?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלז סעיף ב: אסור לכבד הבית, אלא אם כן הקרקע מרוצף. ויש מתירין אפי' אינו מרוצף. הגה: ויש מחמירין אפי' במרוצף (טור בשם ר"י, ומרדכי ריש פרק כל הכלים, ור' ירוחם חי"ג וסמ"ג וסה"ת), וכן נוהגין ואין לשנות. מיהו, ע"י עכו"ם מותר (רבינו ירוחם חי"ג), וכן ע"י בגד או מטלית או כנף אווז הקלים ואינו משוה גומות (אגור). ואסור לכבד הבגדים ע"י מכבדות העשויים מקסמים, שלא ישתברו קסמיהם (הגהות אלפסי פרק הזורק).
סעיף ג: אין סכין את הקרקע, ולא מדיחים אותו, אפילו הוא מרוצף.
ביאור הלכה סימן שלז סעיף ג ד"ה * ולא מדיחין: ולא מדיחין אותו אפילו הוא מרוצף – דע דבתוספתא וברמב"ם מבואר עוד והביאו המ"א דאין נופחין את הקרקע בשבת והשמטתי זה משום דאינו מצוי גם לא אדע פירושו על נכון דאם פירושו הוא לנפח בפיו את האבק והעפר מעל גבי קרקע אמאי אסור ומאי שנא מכיבוד דשרי הרמב"ם עכ"פ ברצופה ואדרבה למאן דאסר שם כיבוד משום מזיז עפר והוי כחופר לישתרי הכא דבפיו לא יזיז עפר ממקומו גם למאן דאסר שם משום מוקצה יהא מותר הכא כמבואר בסימן ש"ח ס"ג [וא"ל דהברייתא יסבור דטלטול מהצד שמיה טלטול דפלוגתא דתנאי יש בזה דא"כ אמאי העתיקה הרמב"ם לדינא] ואפילו למאן דאסר שם משום אשויי גומות ג"כ קשה דלישתרי עכ"פ ברצופה למאן דשרי בכיבוד ומצאתי בפמ"ג בדבריו הקצרים רמז תירוץ לזה והוא דלפי שהכיבוד הוא צורך שבת ס"ל להרמב"ם דהקילו ברצופה משא"כ בזה וכמו שביאר המגיד טעם הרמב"ם שמחמיר לענין הדחה ועוד י"ל דכל אלו הדברים היו צורך מרחץ וכדומה שצריך ליפוי הקרקע ולכך חיישינן שיבוא לאשויי גומות במתכוין באינה רצופה וגזרו ג"כ רצופה דקרקע בקרקע מיחלף כדאיתא בגמרא וה"ה גבי נפיחה מיירי נמי בכה"ג [ואף דברבינו ירוחם כתב האי דינא דאין סכין ומדיחין גבי בית אפשר גם הוא מיירי לענין רחיצה וכדומה שצריך ליפוי הקרקע וכנהוג בזמנינו דההדחה היא צורך רחיצת הקרקע] אבל לעולם אם צריך לכבד הבית [למאן דשרי] ואין לו מכבדת מותר לו לנפח בפיו את האבק והעפר ואדרבה לכאורה נראה דזה לא גרע מריבוץ דשרי הגמרא במסקנא ואפילו באינה מרוצפת משום דלאו פ"ר הוא לאשויי גומות וה"נ כה"ג ואפשר עוד דאפילו לנפח בכלי באויר ג"כ שרי ואפילו למאן דמפקפק על התירא דכנף אווז מודה הכא דשרי:
משנה ברורה סימן שלז ס"ק טז: ולא מדיחין אותו – שהיו פוקקין סילון שהמים נכנסו דרך בה לבית המרחץ ופותחים נקב שבצד אחר שילכו אותם המים ומנקים את הקרקע מפני הזוהמא וטעם כל אלה משום דחיישינן להשוות גומות ואפי' למאן דשרי כיבוד בשבת דשאני הכא דכיון שהוא רוצה ליפות את הקרקע לסוך אותה או להדיחה חיישינן שמא יראה גומות וישכח ויבא להשוותם במתכוין [רי"ו]:
משנה ברורה סימן שלז ס"ק יז: אפילו הוא מרוצף – דגזרינן אטו שאינו מרוצף [רמב"ם] והא דהתיר בס"א לענין כיבוד ולא גזר כן משום דכיבוד הוא יותר דבר נחוץ מהדחה. ודע דהדחת רצפת הקרשים שנוהגין כהיום יש בזה עוד איסור לעשות בשבת מלבד הדחה דהא צריך לזה שריית אלונטית במים כידוע ויש בזה משום כיבוס:
שלחן ערוך הרב סימן שלז סעיף ד "אין סכין את הקרקע ואין מדיחים אותו .. שמא יבא להשוות גומות. ואפילו במרוצף אסור אף לדברי המתירין בכיבוד, לפי שדברים אלו אין בהם צורך כל כך כמו בכיבוד. לפיכך לא רצו לחלק בהם בין מרוצף לשאינו מרוצף ואסור הכל".
ומדקדוק דבריו נראה, שאם מדובר בצורך גדול בהדחה, כמו בנידון דידן, יהיה מותר לגרוף במגב את הרצפה, כמו בכיבוד. ומה שכתב הוא רק במקרה רגיל, לעשות זאת לכתחילה, שאין זה צורך כ"כ כמו בכיבוד. וכנראה בחוש, שכיבוד עושים יותר מאשר הדחה. (וכן הוא בשש"כ פרק כג אות ו).
ובפרט יש להקל בדברי סופרים- במקום שזה יכול להזיק לרבים (כגון שילדים או מבוגרים יחליקו במים). כמבואר בסימן שלד סעיף כט, "גחלת של מתכת .. אסור לכבותה מדברי סופרים. ואם היא מונחת במקום שרבים ניזוקים בה, מותר לכבותה. שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרו".
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.