ברכת הגומל לאישה אחרי טיסה

ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריט סעיף א: ארבעה צריכים להודות. יורדי הים כשעלו ממנה, והולכי מדברות כשיגיעו לישוב, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא, וסימנך: וכל החיי"ם יודוך סלה. "חולה" "יסורים" "ים" "מדבר".

ובשו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן קסא: שאלה אם אשה תברך הגומל. תשובה למ"ד דעשרה ותרי רבנן מעכב אפשר דאשה לא מיחייבא דכל כבודה ב"מ פנימה. ואפשר דתברך שהחיינו כההיא (ברכות נ"ד:) דבריך רחמנא דיהבך לן דאם על קניית כלי חדש אומרו (כמבואר באו"ח סי' רכ"ג) על חדוש וקנין גופא לכ"ש ועוד ק"ו מרואה את חבירו (בסי' רכ"ה) אלא שלהודות שבחו של מקום מברך ברבים ולהודות על חסרון מעשהו ושהקב"ה גמל עמו לא בצדקתו תקנו ברכה זו אבל אם אין שם עשרה מי פטרו מלשבח את יוצרו בברכת שהחיינו ועיין בסי' א': אמר המני"ח ועיין בב"י סי' רי"ט (ובבאה"ט ס"ק א') דאין לברך הגומל על הצלת אשתו או שאר קרוביו החביבים עליו ואם בירך גוערין בו דשמא הוי ברכה לבטלה: ועיין מ"ש הרב בכה"ג ובשיירי:

ובמגן אברהם סימן ריט: קטן א"צ להודות דל"ש לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא ואם יאמר על אביו לחייבים וכו' זה אסור לו לעשות ואם נאמר דידלג מלת חייבים אין לשנות מטבע שטבעו חכמים וא"ל דחייבים קאי עליו דמצד הגלגול באין עליו יסורין דמנא ידע דלמא הוא בחטא אביו (רמ"מ סי"ד): בכ"ה תמה למה אין הנשים מברכות ברכה זו ואי משום דבעי י' הא דבדיעבד סגי בלא י' ולכן תברך בפני איש א' או בפני נשים עכ"ל ואפשר שמנהגן מפני שס"ל שברכות אלו רשות:

ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן ריט הקדמה: ומה שכתב נשים דסבירא ליה רשות, איני יודע מאן אומרים רשות, דאף הראב"ד לא אמר אלא שאין צריך שם ומלכות אבל וודאי צריך להודות. עיין אות ד' מזה ושם יבואר אי"ה. עיין רש"י צו [ויקרא ז, יב] ויזבחו זבחי תודה [תהלים קז, כב], ועיין ר"מ אלשיך שם:

ובמחצית השקל אורח חיים סימן ריט הקדמה: קטן כו'. בכנסת הגדולה תמה כו' הא בדיעבד סגי בלא יו"ד. ור"ל כיון דנשים אי אפשר להם לברך ביו"ד משום פריצותא, הוה ליה כדיעבד ותברך בלא יו"ד. ובאמת לדידן אינו קושיא, דהא הרב ב"י בסעיף ג' לא הכריע אם יצא אם בירך שלא בפני יו"ד, ולכן פסק שיחזור (שיברך) [ויברך] בפני יו"ד בלי שם ומלכות. וא"כ אפילו תימא דנשים הוי כדיעבד איך נאמר להן שיברכו בלי יו"ד, שמא קי"ל דלא יצא והוי ברכתן לבטלה. אלא על כרחך צריך לומר דהכנסת הגדולה פסק כמ"ד דיצא בדיעבד אם בירך בלא יו"ד, ומ"א שהביאו לא הביאו אלא לכתוב עליו ואפשר כו' שברכות אלו רשות. כיון דבמדינות הכנסת הגדולה צריך לומר דפוסקים דיוצא אם בירך בלא יו"ד, ואפילו הכי אין מנהג הנשים לברך, נשמע מזה דסבירא ליה דברכות אלו רשות. וא"כ ניהו דלדידן אין הכרח לומר כן, מכל מקום לא נחדש מחלוקת, ואמרינן גם לדידן דיש לומר שהם רשות. ואפשר גם לדידן מוכרח שהן רשות, וראיה מן הנשים, דהא קיי"ל בסעיף ד' דאם אחר בירך יוצא גם הוא, וכתב מ"א [ס"ק ד] דאותו אחר אין צריך לברך ביו"ד, א"כ אכתי תיקשי גבי נשים הוי ליה לבעלה לברך דאין צריך יו"ד, ומכל מקום היא יוצאת, אלא על כרחך דס"ל דהברכות אלו הם רשות:

ובערוך השולחן אורח חיים סימן ריט סעיף ו: כיון דכתיב [תהלים קז, לב] וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו לכן אמרו חז"ל דצריך לברך בפני עשרה דאקרו קהל ותרי מינייהו רבנן ונקראו זקנים בלשון הכתוב ומיעוט זקנים שנים והרמב"ם בפ"י [הל' ח'] כתב שמברך בעמידה ונ"ל טעמו דכיון שמברך בפני עשרה ואכל בי עשרה שכינתא שריא אינו מדרך ארץ לישב ומטעם זה נראה דנהגו לברך ברכה זו אחר שעולה לתורה דאז וודאי יש בין העשרה איזה לומדים והוא מעומד וכל זה אינו לעיכובא שאם אין ביניהם תרי רבנן יצא [מרדכי] והטור כתב דגם בלא עשרה יצא וי"א שלא יצא וטוב לברך פעם אחר בפני עשרה בלא שם ומלכות ונכון ליזהר שלא להתעכב בברכה זו יותר מג' ימים אחר שיכול לברך ואם השומעים לא ענו מי שגמלך וכו' ג"כ אינו מעכב [מג"א סק"ב] וקטן אין לו לברך ברכה זו ונשים נהגו שלא לברך ואין בזה שום טעם ורק מפני שהמנהג הוא לברך בעת קריאת התורה לכן מדמים שאין הנשים חייבות בברכה זו ולכן נכון שיברכו ואולי מפני דכתיב בקהל עם ונשים לא מקרו קהל ולברך בפני אנשים אינו מדרך ארץ ולכן נמנעו מזה [ועמג"א]:

ובחיי אדם חלק א כלל סה סעיף ו: ד' צריכין לברך ברכת "הגומל", יורדי הים כשעלה כבר למקום חפצו, והולכי מדברות כשיגיע לישוב, וחולה שנתרפא והולך על בוריו, וחבוש מחמת נפשות שיצא מבית אסורים. ויזהר לברך דוקא בפני עשרה מלבד המברך, ולכתחלה יהדר שיהיו שנים מהם תלמידי חכמים. ואם בירך בפחות מעשרה, יחזור ויברך בפני עשרה בלא שם. אבל על המיחושין כגון מיחוש הראש וכיוצא בו רק שאינו חולי הכולל כל הגוף, אינו מברך (ועיין שו"ת רדב"ז ח"ג סי' קע"ב). ולא נקרא חולה אלא אם כן נפל למטה לא פחות מג' ימים. וראוי שלא לאחר ג' ימים, רק יברך תיכף כשיכול. ואפילו מצא ביום ג', יברך בפני עשרה בלא ספר תורה, ואל ימתין עד יום ה'. ומכל מקום אם איחר, יכול לברך כל זמן שירצה. וגם נשים, ראויות לברך בפני עשרה: