נושא: כללי

גדר לאו של "לא תנקום"

אשה שבעלה אינו יוצר עמה קשר שנים רבות, ומצער אותה בתמידות, האם מותר לאשה תתנהג עמו באותה המידה, או שיש בזה בעיה של "לא תנקום", או "מה שאלך שנא, לחברך לא תעביד"?

גדר לאו של לא תנקום הוא שמחזיר לו רעה על מה שעשה בעבר, אך המצער חברו וכ"ש אשתו בתמידות, אינה מחוייבת לכבדו, ויכולה למנוע ממנו טובות, בכדי שיפסיק בהווה ובעתיד לצערה ולהזיקה. אולם עכ"פ אין לפגוע ולזלזל באופן אישי

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן קנו סעיף ג): והנוקם מחבירו או הנוטר עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום ולא תטור את בני עמך (בפ' קדושים תהיו), איזהו נקימה אמר לו השאילני קרדומך ולא השאילו, ולמחר בא חבירו אצלו ואמר לו השאילני מגלך ואמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני, זו היא נקימה, ואם אמר לו הריני משאילך ואיני כמותך זו היא נטירה, אלא ימחה הדבר מלבו ולא יזכירנו ולא יעלה על לב לעולם, וצריך כל האדם ליזהר בזה.


[ולהעיר מתניא ליקוטי אמרים פרק יב במידת הבינוני: וכן בדברים שבין אדם לחבירו מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו, ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש, להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו, לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח"ו, וגם שלא לשלם לו כפעלו ח"ו, אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות, כמ"ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו.


אמנם שם מדובר לשלם לו כפועלו, אך כאן שמדובר על הנהגה של אי כיבוד ועשיית צרכיו, לצורך שלא ימשיך בהנהגתו הקלוקלת, לכאורה אינו בכלל זה. ויש לעיין].