נושא: צדקה

גדר המחוייב בנתינת צדקה

האם מי שאין לו כדי סיפוק אנשי ביתו, לפי רגילות מקום מגוריו, מחוייב בנתינת צדקה?

אף אדם שאין לו כדי סיפוקו לא ימנע עצמו מקיום מצוות צדקה, אמנם אינו מחוייב יותר מאשר "שלישית השקל" (כאחד עשר שקלים) – לשנה שלמה. ומעבר לכך הוא קודם לכל אדם.

מקורות

כתב בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה (סימן רנא סעיף ג): הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו ואמו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו, קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר אחרת (כ"מ בסמ"ג וסמ"ק וטור). הגה: והקבועים בעיר קרויים עניי העיר, והם קודמין לעניים אחרים הבאים לשם ממקומות אחרים (טור דלא כר"י בר ברוך). ויושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוצה לארץ.


הגה: פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו ואח"כ יקדים פרנסת אביו ואמו, אם הם עניים, והם קודמים לפרנסת בניו. ואחר כך בניו, והם קודמים לאחיו, והם קודמים לשאר קרובים, והקרובים קודמים לשכיניו, ושכיניו לאנשי עירו, ואנשי עירו לעיר אחרת. והוא הדין אם היו שבוים וצריך לפדותן. (הכל בטור).


ובשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה (סימן רמט סעיף ב): לעולם לא ימנע אדם עצמו פחות משלישית השקל לשנה, ואם נתן פחות מזה, לא קיים מצות צדקה.


ובש"ך יורה דעה (שם ס"ק ד): מדינא אין חייב אלא בשלישית השקל לכל השנה כדמשמע בש"ס ופוסקים.


[ושיעורו ששה גרם כסף. (סכום הקרוב ל-11 שקלים)].