ברכת שהחיינו על בגדים.

כתב בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סדר ברכת הנהנין (פרק יב סעיף א): כל שמחת לבב הבאה לאדם מטובת עולם הזה חייב לברך עליה ואם אין עמו שותף בטובה מברך שהחיינו… ובסעיף ב: כיצד בנה בית חדש או קנה, או קנה בגדים חדשים, אפילו יש לו בית ובגדים כיוצא בהם צריך לברך שהחיינו..

וממשיך בסעיף ה: וכל זה בבגד חשוב שלבו של אדם שמח בו, אבל על דבר שאינו חשוב כל כך – כגון חלוק או מנעלים ואנפילאות, אין לברך עליהם. ואם הוא עני ושמח בהם יברך, ועשיר גדול שקנה בגדים חשובים שאינו שמח בהם מפני שאינם נחשבים אצלו, לא יברך. ובמדינות אלו נוהגין, שאפילו עני אינו מברך על חלוק ומנעלים וכיוצא בהם.

ובפסקי תשובות (סימן רכג הערה 62) כתב: שניתן לצדד שכיום כמעט ואין בגד שיש לברך עליו שהחיינו, כי כולם הוו בגדר "עשיר גדול" לגבי זה, כיון שבזמניהם בדרך כלל היו לובשים בגד מספר שנים, ואח"כ החייט היה הופכו הצד הפנימי היה עושה חיצוני ולובשים אותו עוד מספר שנים, וקניית בגד חדש היה בו שמחה גדולה, משא"כ בזמננו שבדרך כלל אף אין מזמינים אצל חייט, אלא מתאימים בחנות למדת הגוף ומוכן מיד ללבישה, ועושים זאת לעיתים תכופות, (מחמת שהבגדים זולים, ויש בשפע ובכל מחיר), ואין בו משום חידוש ושמחה כבזמניהם, (עכ"ל).

אמנם אה"נ, בגד "שנחשב" אצל האדם, מחמת שאינו קונה עושה לעיתים תכופות, וקנהו במחיר יקר שלא לפי ערכו הרגיל, (ובפרט אם הולך לתופר שיתאים אותו עליו – וכפי שמצוי ב'סירטוק'), יכול לברך עליו שהחיינו.