מצינו התייחסות לשאלה זו בשערי תשובה סימן תפט בשם פרי הארץ, שקטן שהגדיל בתוך ימי העומר וכן גר שנתגייר בתוך ימי העומר מונים שאר הימים בלא ברכה, ואם נתגייר ביום ראשון לעומר מונה בו ביום בלא ברכה ואחר כך בברכה.
והעיר על דבריו, שמה שכתב בקטן אין זה לשיטתנו שהקטנים שהגיעו לחינוך סופרים גם כן, ומכל שכן בנער שהוא מופלא סמוך לאיש, ואם לא ספר עד שהגדיל וכבר עברו מימי העומר פשוט שאינו מברך.
והביא עוד בשם זרע אמת, שמי ששכח לספור בליל ערב שבת קודש והתפללו ערבית של שבת מבעוד יום גדול, ואז נזכר שלא ספר בלילה, מכל מקום כיון שעדיין יום הוא יספור בלא ברכה ושאר הימים בברכה, וכמו כן מי ששכח ולא ספר בלילה אחד ובלילה שאחריה היה שליח ציבור והוציא בברכתו לאחרים, והעלה שאפילו אם האחרים לא ספרו לעצמם ויצאו על ידי השליח ציבור הזה גם בספירה, מכל מקום יכולים למנות שאר הימים בברכה.
וכן הוא הסכמת הפוסקים שאם לא פספס יום אחד מלספור בברכה, הרי הוא ממשיך לספור אף לאחר שהגדיל בברכה, וכמבואר בערוך השולחן שם סעיף טו, שאם שכח ולא בירך בלילה יספור ביום בלא ברכה, כמו שכתוב תמימות תהיינה, ויום בלא לילה לאו תמימות. כתב בעל הלכות גדולות שאם שכח יום אחד מלמנות לגמרי בין יום הראשון או אחד משארי ימים יספור כל הימים שאחריו בלא ברכה משום שאין זה תמימות. ותמהו הקדמונים על דין זה, אך כיון שדבריו דברי קבלה הלכה ומורים כן, ואם ספר ביום כמו שנתבאר יספור כל הימים בברכה, וכן אם יש לו ספק אם דילג יום אחד אם לאו, יספור בברכה מכאן ולהלן, שכיון שדין זה חידוש הוא אין להוסיף חידוש על חידוש זה.
ומסיים שם, שקטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי הספירה, כיון שספר גם קודם מטעם חינוך פשוט הוא שיברך מכאן ולהבא, אמנם אם לא בירך מקודם לא יספור אחר כך בברכה. וכן מי שהיה חולה ולא ספר, ונתרפא, לא יספור בברכה, וכן גר שנתגייר תוך ימי הספירה לא יברך.
ובשאלות ותשובות מנחת אלעזר חלק ג סימן ס כתב בעניין זה, שבאבני נזר להגאון הצדיק מסאכאטשוב נסתפק בדין קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה אם יספור מאז והלאה בברכה או בלא ברכה, וכתב ששמע בשם גדול אחד שהורה לספור בלא ברכה בהגיע לשנת שלוש עשרה תוך ימי הספירה.
והעיר על דבריו שכבר קדמו בספק זה בשאלות ותשובות כתב סופר סימן צט. ויש להעיר על דבריהם על דבריהם מה שהביאו מהגמרא במסכת ראש השנה דף כח מכפאו ואכל מצה דכפאו שד משמע שכאשר חוזר לחלמותו מחוייב לאכול מצה עוד הפעם, ומה שעשה מקודם לא נחשב למצוה כלל. ואם כן נחשב הוא כאילו לא ספר כלל קודם שנעשה בן שלוש עשרה שנה, ולדעת בעל הלכות גדולות לא יוכל לברך כשחיסר מלספור מאחר שאין זה תמימות.
ובאבני נזר כתב עוד על פי דברי הטורי אבן שככתב שהגמרא שכפאו שד נחשב מעשה שוטה כמתעסק כמבואר בחולין בקטן ששחט קדשים שלא ידע שהוא קודש, וכמו כן כאן כאלו לא ידע שזהו מצה והיום יום טוב, ופלפל שם והעלה שלא מועיל שיוכל לברך אחר כך בעת גדלותו.
והקשה שם על מסקנתו, שהלא הברכה בעצמותה היא מדרבנן הן קודם י"ג שנה והן לאחר י"ג שנה הברכה גם כן רק מדרבנן, ומה שבירך קודם י"ג שנה הוא גם כן מדרבנן מטעם חינוך ובזמן הזה ספירת העומר בעצמותה אנו פוסקים שהיא מדרבנן, ואם כן מה זה חסרון כשנעשה בן י"ג שיפסוק מלברך. וכי שייך לומר שקנסוהו חכמים בשביל שקיים דבריהם ובירך קודם י"ג מטעם חינוך על כן כשנעשה בן י"ג יפסק מלברך. ומדוע הלא גם לאחר י"ג הברכה רק מדבריהם. הם אמרו והם אמרו לברך הן מקודם שנעשה י"ג והן לאחר כך, וכל הברכות מדבריהם ומה זה דמיון לחיסר ושכח מלספור באמצע לדברי בעל הלכות גדולות. והרי כאן לא חיסר מאומה, ואדרבא קיים דבריהם בלי הרף ומאיזה טעם וריח תהיה הוראה תמוה כזו.
העולה מכל האמור, שקטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי הספירה, הנה אם עד היום בו נעשה גדול – ספר בכל יום בברכה ולא פספס אפילו יום אחד, יכול להמשיך ולספור בברכה.
