ברכת לחם מטוגן

איזה ברכה מברכים על לחם מטוגן בשמן על מחבת?

אם לא הלך מהן 'תואר לחם', ברכתו המוציא וברכת המזון, (אף אם טיגנם בחתיכות פחותות מכזית, ואף אם אכל מהן מעט – פחות מכדי שביעה).

מקורות

כתב בשולחן ערוך הרב אורח חיים (סימן קסח סעיף יח): לחם גמור שנתבשל, לא נתבטל מתורת לחם ע"י בישול אפילו לסברא האחרונה, ואפילו ע"י טיגון, ומברכים עליה המוציא וברכת המזון אפילו בלא קביעות סעודה, ואפילו אם נימוח בבישול, ולא נשאר מכל פרוסה אלא כזית.


אבל פרוסה פחותה מכזית בין שהיתה פרוסה גדולה ונחלקה בבישול, בין שהיתה פחותה מכזית קודם שנתבשלה, יצאה מתורת לחם ע"י בישול לענין ברכה, אפילו אם נראה שיש בה תאר לחם, שכיון שנתבשל אינו חשוב תאר לחם, ומברך בורא מיני מזונות ומעין ג' אפילו אם אוכל שיעור קביעות סעודה מפירורים פחותים מכזית, ואפילו נדבקו על ידי הבישול ויש בהם עתה כזית ויותר בכל חתיכה, אלא שקודם הבישול לא היה בכל אחד בפני עצמו כזית.


ובסדר ברכת הנהנין (פרק ב סעיף יג) כתב: לחם אפוי שנתבשל בקדירה אין הבישול מוציאו מתורת לחם גמור לענין ברכה, שלא לברך עליו המוציא וברכת המזון בכזית, אלא אם כן נמחה הלחם בבישול עד שלא נשאר בפרוסות כזית בכל אחד, כי כל פרוסה שנשאר בה כזית לא נתבטלה עדיין מתורת לחם לענין ברכה אפילו אין בה תואר לחם כלל מחמת רוב הבישול, ואם לא נשאר בה כזית נתבטלה מתורת לחם לגמרי, ואפילו נראה שיש עליה תואר לחם אינו חשוב תואר ומברכים עליה בורא מיני מזונות ומעין ג' לעולם, אפילו קבע סעודה על פרוסות הרבה שנמחו בבישול ולא נשאר כזית בכל א'.


ויש אומרים, שאפילו לא נמחו בבישול אלא שמתחלה קודם הבישול פירר הפת לפרוסות קטנות פחותות מכזית כמו שנוהגין לעשות במצות בפסח, אפילו נראה שיש עליהן תאר לחם לא נחשב תואר, ואפילו חזרו ונדבקו על ידי הבישול ונעשו כזית, וספק ברכות להקל, ומכל מקום כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לאכול מהן כדי שביעה אם יש עליהן תאר לחם, כי אם שיברך המוציא על כזית לחם גמור תחלה, ובטיגון יש להחמיר בכל ענין.


והיינו אפילו לא אכל מהם כדי שביעה, וכמ"ש להלן בסעיף טו: ואם לא הלך מהם תאר הלחם בבישול יש להחמיר שלא לאכול כדי שביעה – כי אם בתוך הסעודה. ובטיגון יש להחמיר בכל ענין כמו שנתבאר למעלה.