ברכת כהנים

בכדי לענות על כך יש לדון בפרטים הבאים: א) מה המקור והטעם לקריאת השליח ציבור לכהנים לפני הברכה. ב) האם יש הבדל בין כהן אחד לכמה כהנים. והאם במקרה שלא אומר בקול יש לו לומר בלחש.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח סעיף י, שהכהנים עומדים בדוכן כאשר פניהם כלפי ההיכל, ואחוריהם כלפי העם, ואצבעותיהם כפופים לתוך כפות ידיהם, עד שהשליח ציבור מסיים אמירת מודים.
ולאחר אמירת מודים, אם הם שני כהנים, קורא להם השליח ציבור 'כהנים'. ואמנם לא יאמר 'אלהינו ואלהי אבותינו' כפי שאומר באם אין כהנים, ומברך במקומם. אך יש אומרים שאומרים אותו בלחש עד מלת כהנים, ואז יאמרו בקול רם, וחוזר ואומר השליח ציבור 'עם קדושך כאמור' – בלחש, וכן נוהגים במדינות אלו. ומחזירים פניהם כלפי העם.
וכל זה כאשר ישנם שתי כהנים ומעלה, אבל אם ישנו רק כהן אחד, אין השליח ציבור קורא לו, אלא הוא מעצמו מחזיר פניו. (ואמנם בעטרת זקנים שם סימן קטן ד הביא יש מי שאומר, שהמנהג לקרות אף לכהן יחיד).
וטעם הדבר שרק אם הם שנים קורא להם השליח ציבור, הוא משום שנאמר בפסוק ברכת כהנים – אמור להם, כלומר שיש לומר לכהנים שיברכו את ישראל, ולהם משמע לשנים.
כמו כן אם אחד מהכהנים קטן אין השליח ציבור קורא כהנים, והפרי חדש מפקפק בזה, ואמנם לפי מנהגינו שהשליח ציבור אומר אלהינו, ורק שיאמר כהנים בקול רם, לא משנה כלל ואין זה הפסק כי הוא מעין התפלה, ומטעם זה אפילו אם אין כהן קטן רק כהן אחד גדול גם כן אומר השליח ציבור כהנים בקול רם, כי אין כאן שום הפסק בזה.
והטעם שאם יש כהנים לא יאמר השליח ציבוא אלוקינו, הוא מאחר שלא נתקן אלא בזמן שאין הכהנים מברכים בעצמם, אבל כיון שהכהנים מברכים בעצמן למה יאמר השליח ציבור זאת ללא צורה. אך גם לפי היש אומרים שכן שאומרים אותו. היינו דוקא השליח ציבור לבד אומרו ולא הקהל. וחוזר ואומר עם קדושך – בעצמו. ומה שנוהגים באיזה מקומות שהכהנים אומרים עם קדושך טעות הוא, כי הכוונה היא השליח ציבור. (משנה ברורה).
[ולהעיר, שגם בבני אשכנז מצינו מנהגים שנהגו כבני Spain שאין השליח ציבור אומר כלל תפלת 'אלוקינו ואלוקי אבותינו' ברכנו' – לא בכהן אחד ולא בהרבה כהנים, אלא אומרים רק תיבת 'כהנים' כשיש ב' כהנים ויותר, וכן המנהג בארץ ישראל אצל רבים מקהילות האשכנזים, ומנהג הגר"א המובא בחיי אדם כלל לב סעיף טו, שגם את תיבת 'כהנים' אין השליח ציבור אומר, אלא אחד מהקהל אומרו].
העולה מהאמור:
מנהג האשכנזים שבין אם יש הרבה כהנים ובין אם יש כהן אחד לומר התפילה 'או"א ברכנו' בלחש, אלא שכאשר ישנם שני כהנים ומעלה, אזי כאשר מגיע לתיבת 'כהנים' אומר בקול רם, ושוב אומר 'עם קדושיך כאמור' בלחש. וכשיש רק כהן אחד אומר הכל בלחש עד שמסיים עם קדושיך כאמור וממתין, והכהן מתחיל לברך מעצמו. (ואם השליח ציבור מסיים תיבת 'כהנים' בקול רם – גם כשיש רק כהן אחד אין גוערים בו, ויש כותבים שאדרבה יש לעשות כן).
מנהג הSpainים שלא אומרים כלל 'אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו' – לא בכהן יחיד וגם לא אם יש כהנים רבים, אלא אם יש כהנים רבים קורא השליח ציבור רק תיבת 'כהנים' בקול רם, וכשיש כהן יחיד אינו קורא כלום אלא הכהן מתחיל לברך מיד, ותפלת אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו', אומר השליח ציבור רק כשאין כלל כהנים.