אכן, שאלה מצויינת, שכמדומני על שאלה זו אחד מהזמרים החרדים אף כתב שיר בנושא…
נסביר את הצדדים מבחינה הלכתית, ונראה כיצד יש לנהוג בפועל:
כתב המחבר בשו"ע (סימן רי"ב ס"ח):
"כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פירוש דבר בלתי נחשב) מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה. לא מבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי' כל אחד לבדו, ואפי' פת שהוא חשוב מכל אם הוא טפל, כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על הדג ופוטר את הפת כיון שהוא טפל".
כלומר, שישנו כלל בהלכות ברכות, שכאשר אוכלים שני מאכלים (שברכתם שונה כמובן), מברכים על הדבר העיקר ופוטרים בברכה זו את הדבר הטפל, אפילו אם הם אינם מעורבבים יחד, היות שאחד מהם הוא העיקר עבור מי שאוכל – מברך עליו ופוטר את הטפל.
וברמ"א (שם) הוסיף מספר תנאים בשביל לפטור את הטפל בברכת העיקר, עיי"ש.
ובמשנה ברורה (שם סק"ב) כתב:
"כל אחד לבדו – בין שאוכל העיקר והטפל בבת אחת בין שאוכל העיקר תחלה והטפל אח"כ וכדלקמיה".
כלומר, שגם כשאוכלם בנפרד, נפטר הטפל בברכת העיקר.
ובענייננו: אם ננסה "לפרק" את הקרמבו, ולהגדיר מהו העיקר ומהו הטפל. בפשטות העיקר כאן הוא הקצפת ולא תחתית הקרמבו -הביסקויט, שהרי מטרת האכילה היא לקצפת המצופה שוקולד וכדומה, ותחתית הביסקויט נועדה לייצב ולהעמיד את הקצפת.
ואכן כך פסק בילקוט יוסף (אורח חיים ח"ז עמ' תקלא):
"האוכל קרמבו מברך שהכל על הקרמבו ופוטר את הביסקויט שעמו.
במה דברים אמורים – שאוכל אותם ביחד, אבל אם מניח את הביסקויט ואוכלו לבדו מברך עליו בורא מיני מזונות. . .".
ושם בהערה (ג') ביאר: שהיות והקצפת היא העיקר בקרמבו, לכן אף אם יאכל את הביסקויט לבדו בלא הקצפת – לא יברך עליו, היות ונפטר בברכת העיקר (שהכל -על הקצפת), כדברי המשנה ברורה הנ"ל.
אך מ"מ, סייג את דבריו וכתב שאם אוכל את הבסיקויט בפני עצמו (לאחר אכילת הקצפת) צריך לברך בורא מיני מזונות על הביסקויט, היות ומדייק מדברי הפוסקים (הט"ז ועוד) שכל דין "עיקר הפוטר את הטפל" הוא רק כאשר אינו רוצה באכילת הטפל כלל – כמו הדוגמה שמביא בשו"ע, שאוכל את הפת לאחר הדג מלוח ואינו רוצה כלל לאוכלה בפני עצמה, רק בגלל מליחות הדג אוכל את הפת – לכן אינו צריך לברך עליה;
אך כאשר רוצה גם באכילת הטפל – צריך לברך עליו אם אוכלו בפני עצמו.
ולכן מסקנתו: אם אוכל את הביסקויט יחד עם הקצפת – מברך שהכל על הקצפת ופוטר את הביסקויט, אך אם רוצה לאכול את הבסיקויט לאחר הקצפת – צריך לברך עליו במ"מ.
והנה נראה את דעת אדמוה"ז בזה:
בסדר ברכות הנהנין (פ"ג ס"ב), מבאר אדה"ז שמין הדגן נחשב עיקר, אף אם הוא מיעוט ואינו בא אלא "להטעים ולהכשיר" את המאכל, מ"מ, הוא נחשב העיקר -ומברך על המאכל בורא מיני מזונות.
ומכך יוצא גם לגבי הקרמבו – שאף שהביסקויט הוא משני בחשיבות לקצפת – היות שהוא מזונות, יש לכאורה לברך עליו ולפטור את הקצפת!
אף אם נראה את המשך דברי אדה"ז (שם סי"ד):
"ומדת חסידות אפילו באוכל למתק השתיה ששתה כבר, לטעום תחלה ממנו מעט כדי לברך לפניו ברכה המיוחדת לו- אם אינה שהכל נהיה בדברו- קודם שיברך על המשקה שהכל נהיה בדברו, כדי להרבות בברכות. כי לעולם ירבה אדם בברכות הצריכות, וימעט בשאינם צריכות. וזוהי ברכה הצריכה, שהרי היא מיוחדת להטפל ולא ברכת העיקר. ולא צוו למעט אלא כשיכול לפטור שני דברים בברכה אחת המיוחדת לשניהם". ע"כ.
מדברי אדה"ז אלו נמצאנו למדים, שכאשר נמצאים לפנינו שני סוגים מאכלים שברכתם שונה, אף שהאחד עיקר והשני טפל, לברך קודם על הטפל את הברכה המיוחדת לו ורק לאחר מכן לברך על העיקר, ובצורה כזאת אין חשש של ברכה לבטלה (היות שמברך על העיקר רק לאחר שמברך על הטפל, ואילו היה מברך על העיקר תחילה היה נכנס בספק האם יכול לברך על הטפל).
ולמסקנה (כפי שהביא בספר שמירת הברכות בסופו ערך "קרמבו"): יברך קודם על הקצפת שהכל נהיה בדברו, ואחר כך יברך על הביסקויט בורא מיני מזונות.
