שאלה מצויינת. אכן ישנו בלבול מסויים אצל חלק מהאנשים, מה גם שחלק מהדברים נמצאים במחלוקת הפוסקים מה דינם. לכן נשתדל לפרט עד כמה שניתן את סוגי הברכות על המרקים השונים.
נתחיל מהדין הבסיסי של ירקות שבושלו במים:
כתב אדמוה"ז בסדר ברכות הנהנין (פרק ז' סי"ב):
"כל הפירות אפילו זיתים וענבים ששראן או בשלן במים אף על פי שנכנס טעם הפרי במים אינו מברך על אותם המים אלא שהכל נהיה בדברו אפילו נתייבשו ודרך לאכלם על ידי בישול מכל מקום אין עיקר נטיעתם על דעת כן. במה דברים אמורים בפירות שדרכם להאכל חיין;
אבל מיני ירקות שדרך אכילתם על ידי בישול, מי בישולם כמותם, שעל דעת כן נוטעים אותם לאכול גם מימיהם עמהם, או עם פת, ולא יצאו מתורת אוכל לגמרי. ולפיכך מברכים עליהם ברכת הירקות אף אם בא לשתותם בפני עצמו". ע"כ.
כלומר, היות ודרך אכילתם של ירקות אלו הוא רק בבישול, לכן גם המשקה שבושלו בו נחשב כמו הירקות ממש – ולכן מברכים עליו את ברכת הירקות – בורא פרי האדמה.
דוגמאות: מרק קישואים, תפוחי-אדמה, דלורית, בטטה וכדומה. כל אלו ירקות שהדרך לאוכלם היא רק בבישול, ולכן אם בא לאכול מרק כזה – ברכתו אדמה אף אם רוצה לשתות רק את נוזל המרק ולא את הירקות.
ירקות שבושלו בנוזלים אחרים שאינם מים: כגון ירקות שבושלו במיץ סלק (בארשט), או בחומץ וכדומה. היות והמשקה שבו בושלו יש לו חשיבות בפני עצמו וטעמו אינו בטל לירקות, לכן אם בא לשתות את הנוזל לבדו – ברכתו שהכל נהיה בדברו כבתחילה.
דבר זה מופיע באדמוה"ז (שם פרק ז' סכ"א):
" וירקות שנתבשלו בחומץ או במשקה שקורין בארס"ט או במשקה אחר חוץ ממים אין מברכין על המרק ברכת הירקות, לפי סברא ראשונה, שאין מי ירקות חשובים כמותם אלא מפני שמבשלים בהם עד שיתנו טעם בהם ויאכלום ג"כ. ומאחר שיש להחומץ או שאר משקה עוד טעם של עצמו, הרי טעם זה עיקר, ולא אמרו שמרק הירקות כמותם אלא במים שאין להם טעם הנאה של עצמן, אלא למי שהוא צמא. אבל לסברא האחרונה, אם עיקר הבישול בשביל הירקות הרי המרק בטל אצלם ונחשב כמותם כשנתנו בו טעם, אף על פי שיש להם עוד טעם שלהם". ע"כ.
כלומר, שלכתחילה יברך על מרק כזה (שנתבשל בנוזל אחר שאינו מים) "שהכל", אך אם בירך בפה"א – לא יברך שוב "שהכל", היות ויש דעה נוספת הסוברת שגם בשאר משקים – ברכתם כברכת הירקות.
מרק בשר: כלומר מרק נוזלי שבושל בו בשר (כמו מרק גולש וכדומה), אף אם התבשל יחד עם ירקות, מברך על המרק (הנוזל) שהכל. היות שטעם הבשר מעניק חשיבות יותר גדולה מאשר הירקות.
ובלשון אדה"ז (שם ס"כ):
"ואפילו במרק שנתבשל בו לא נחלקו אלא כשנתבשל בו הפרי לבד בלא בשר. אבל אם נתן בשר בקדירה, אין לברך על המרק אלא שהכל נהיה בדברו, אם בא לשתותו בפני עצמו, אפילו במרק של ירקות, כי טעם הבשר שבמרק חשוב עיקר יותר מטעם הירקות או הפרי". ע"כ.
לגבי ברכת הירקות והבשר עצמם: הדבר נתון במחלוקת, האם צריך לברך על הרוב (בין אם זה הירקות או הבשר), או שהיות וישנן חתיכות גדולות במרק אין זה נחשב תערובת, ולכן יש לברך על כל סוג את ברכתו בנפרד, היינו "אדמה" על הירקות ו"שהכל" על הבשר (ראה שו"ע או"ח סימן רי"ב ס"ה, ובערוך השולחן שם, סדר ברכות הנהנין פ"ז ס"י, ובפ"ו ס"י).
מרק עם מיני דגן: כגון- מרק אטריות, מרק עם קניידלאך, מרק גריסים וכדומה.
באם מין הדגן טחון: אם עיקר בישול המרק נועד בשביל מין הדגן (לדוגמה -בעיקר בשביל הקניידלאך או האטריות) אזי ברכתו מזונות, היות והדגן עיקר. אך אם עיקר הבישול בשביל נוזל המרק, יברך על המרק עצמו "שהכל", ועל הדגן מזונות.
באם מין הדגן שלם: יברך תחילה על המרק "שהכל", ואחר כך על מין הדגן "אדמה" (היות שמיועדים לטחינה ואז מקבלים חשיבותם כדבר מזין שברכתו מזונות, אך בעודם שלמים ברכתם אדמה).
מרק קטניות: ברכתו "אדמה" כאשר עיקר הבישול הוא בשביל הקטניות. אך אם עיקר הבישול נועד בשביל הנוזל עצמו והקטניות נועדו רק לתת טעם – ברכתו "שהכל" (אף שאוכל הקטניות יחד עם המרק).
כמובן, שישנם עוד פרטי דינים לגבי מרקים נוספים, ויש לבדוק את הברכה תחילה קודם כל מאכל. בהצלחה רבה.
