ספק בברכת המזון

אם אינו זוכר כלל אם גמר 'ברכת הזן', חוזר לראש ברכת המזון. ואם אמר בוודאי ברכת הזן, רק שמסופק בנוגע לברכה אחרת, יאמר רק מהברכה בה הוא מסופק.

מקור: ראה בברכי יוסף אורח חיים סימן קפח ס"ק ח: צריך לחזור לראש וכו'. נרדם בשינה באמצע ברכת המזון ולא ידע באיזה ברכה עומד חוזר לראש ברכת המזון. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשו' כ"י סי' ע"ז.

ובקיצור שולחן ערוך סימן מד סעיף יא: מי ששכח ונסתפק לו אם בירך ברכת – המזון או לא, אם הוא שבע (דאז ברכת – המזון דאורייתא) צריך לברך פעם שנית. וכן אם נרדם בשינה באמצע ברכת – המזון, וכשהקיץ אינו יודע היכן פסק, צריך לחזור לראש ברכת המזון. ואשה שנסתפקה אם ברכה או לא אינה צריכה לברך פעם שנית.

ובילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן קפג – דיני ברכת המזון אות ג: אם נרדם באמצע ברכת המזון, וכשהתעורר אינו יודע באיזו ברכה עומד, חוזר לתחלת הברכה שיש לו בה ספק אם אמרה. והיינו, אם ברור לו שחתם הזן את הכל, ונסתפק אם סיים ברכת על הארץ או סיים ברכת בונה ירושלים, חוזר לנודה לך וכו'. ואם נסתפק אם חתם הזן את הכל או לא, חוזר לראש ברכת המזון. [ילקוט יוסף, ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רסז בהערה].

ובילקוט יוסף נטילת ידים וברכות הערות סימן רט – דין טעות וספק בברכת היין אות ד: ואף על פי שביארנו בהערה א', שבברכות דרבנן נקטי' בזה לקולא, ככל תיקו שבש"ס, ולפ"ז בנ"ד שאכל ושבע ונתחייב בברהמ"ז מה"ת, לכאורה לא יצא, מ"מ לדינא יש לתפוס דשוא"ת עדיף, ואחר שחתם הזן את הכל, אינו חוזר, וכפי מה שביארנו בהוספות ומילואים שבסוף הספר. ע"ש.

ובמילואים: מה שכתבנו בעמוד תקי"ב, לענין שאם התחיל ברכתו על דעת לסיים באשר יצר, והמשיך בברכת המזון שלא יצא, יש להוסיף בטעמא דמילתא, כי הנה נודע מה דקיימא לן באכל ושבע ונסתפק אם בירך ברכת המזון, שחוזר לברך מספק, וכבר ביארנו לעיל (סימן קפד) שאע"פ שלדידן ברכה לבטלה הוי מן התורה, ואם כן מאי חזית לחייבו לחזור ולברך ברכת המזון מספק, ולהכנס בקום ועשה בספק לא תשא, הא שב ואל תעשה עדיף, והבאנו שם ד' האחרונים שכתבו לתרץ, דאוקמי' ליה אחזקתיה, שמאחר ואכל ושבע, והוא מוחזק בחיוב לברך ברכת המזון, גם בספק מחוייב לברך. אלא שיש להעיר על תירוץ זה, דלכאורה בספק במציאות, אין הכי נמי שייך לומר דאוקמינן אחזקתיה, אבל בספיקא דדינא, כי הכא, מאי שייך לילך בזה אחר חזקתו. הא אין החזקה מהני כלום למה שנסתפקו בזה בגמרא. ולפי זה גם בנידון דידן, היכא שהתחיל לברך על דעת לסיים ברכת אשר יצר, והמשיך בברכת המזון, שבכגון זה נסתפקו בגמרא ועלתה בתיקו, כיון שהוא ספיקא דדינא מאי מהני לזה חזקתיה שאכל ושבע. סוף סוף הוא ספק בגמרא, ואם כן ניחוש לאיסור בל תשא בקום ועשה, ואף באכל ושבע שחיובו בברכת המזון מן התורה, שב ואל תעשה עדיף, כדי שלא יכנס בקום ועשה בספק איסור תורה של ברכה לבטלה. אולם לפי מה שכתבנו לעיל, ליישב מה שאנו מברכים ברכת המזון בספק בירך, על פי סברת הגאון מליסא בחוות דעת, שאף לדעת הרמב"ם ודעימיה דספק דאורייתא לחומרא הוי מדרבנן, הני מילי בספק איסור לא תעשה, אבל בספק מצות עשה, ספק דאורייתא לחומרא מן התורה. ולכן באכל ושבע ונסתפק אם בירך ברכת המזון או לא, הוה ליה ספק במצות עשה דאכלת ושבעת וברכת, ודחי לספק לא תשא שהוא ספק דאורייתא באיסור לאו, דנקטינן בו לחומרא רק מדרבנן. ולפי סברא זו, גם בנידון דידן היכא שפתח על דעת לסיים אשר יצר, והמשיך בברכת המזון, כיון שאכל ושבע ועיקר חיובו מן התורה, הוה ליה ספק במצות עשה, שבזה ספק דאורייתא לחומרא מן התורה, ודחי בקום ועשה לספק לא תשא שבזה ספק דאורייתא לחומרא רק מדרבנן. ומש"ה חוזר לברך ברהמ"ז. ודו"ק. וכיון שד' הפמ"ג אינה כסברת החוו"ד הנ"ל, ע"כ הדרינן לכללא דסב"ל, ואף בברהמ"ז אין לחזור ולברך. וכן השיב לי מרן אאמו"ר שליט"א. להלכה ולמעשה. /ע"כ:

ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפח סעיף ו: טעה ולא הזכיר של שבת, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת; ואם טעה ולא הזכיר של יום טוב, אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים; ואם חל יום טוב בשבת, אומר: שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים. וכל ברכות הללו בשם ומלכות. והא דסגי בהך ברכה, דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, צריך לחזור לראש בהמ"ז.

ובביאור הלכה סימן קפח סעיף ו ד"ה לחזור: אם נרדם בבהמ"ז ואינו יודע באיזה ברכה עומד חוזר לראש בהמ"ז אם לא שיודע בודאי שאמר איזה מהברכות שאז אינו חוזר אלא למקום שמסתפק [ברכי יוסף]: