ברכת הגומל לניצל מתאונה

ראה בשולחן ערוך הרב סדר ברכת הנהנין (פרק יג סעיף ז): יש אומרים שאין מברכין הגומל אלא על ארבעה שמנו חכמים בלבד ויש אומרים שהוא הדין לכל מי שהיה בסכנה וניצול כגון שנפל עליו כותל או שניצול מדריסות שור וסוס ונגיחותיו או שעמד עליו אריה לטרפו ביישוב או אם גנבים באו לו או שודדי לילה וניצול כולם חייבים לברך הגומל כל שהיה חשש סכנת נפשות וכן נהגו.

ובשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריט סעיף ט: הני ארבעה לאו דווקא, דה"ה למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה, כולם צריכים לברך הגומל; וי"א שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.

ובט"ז אורח חיים סימן ריט ס"ק ו: כולם צריכים לברך. לענין ברכה שעל הנס פסק בסי' רי"ח ס"ח דלא יברך נרא' הטעם דברכת הנס ניתקן תוספת על מה ששייך לברכת הגומל בדבר שהוא חוץ לטבע לגמרי והכל מודים שאצבע אלקים היא אבל הגומל הוא אף על פי שנעשה לו תשועה שאפשר דרך הטבע מ"מ הוא מחזיק טובה לו יתברך ולתלות בהשגחה:

ובמשנה ברורה סימן ריט ס"ק לא: אלא הני ארבעה – משום שמצויים ביותר תקנו עליהם ברכת הגומל משא"כ אינך שאינם שכיחים כלל אין לברך עליהם הגומל אלא בהני דנעשה להם נס יברך שעשה לי נס כשיגיע לאותו מקום. ומי שהלך בדרך אפילו שלא במקום סכנה ובאו עליו לסטים להרגו וניצול לכו"ע מברך ברכת הגומל:

ובט"ז אורח חיים סימן ריט ס"ק ז: וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות. אבל ראיתי נוהגין הרבה כסברא ראשונ' שהיא דעת ריב"ש ומסתבר כן דכל סכנות נכללו בהולכי מדבר דנקט בגמרא:

ובמגן גיבורים אלף המגן סימן ריט ס"ק טו: וטוב לברך. עכשיו נהגו לברך על כל מי שנעשה לו נס, ט"ז ומ"א, ובהגיע לאותו מקום מברך שעשה לי נס במקום הזה:

ובמשנה ברורה סימן ריט ס"ק לב: בלא הזכרת שם ומלכות – והאחרונים כתבו דהמנהג כסברא ראשונה וכן מסתבר:

ובשו"ת הריב"ש סימן שלז: עוד שאלת הא דאמרי' בפ' הרואה (נד:) ארבעה צריכין להודות בסמך פסוקי המזמור, מי נימא אלו דוקא דהא אקרא סמכי וא"כ אפי' נפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו וכיוצא בנסים כאלו אינו חייב לברך או נימא דכל שכן הוא.

תשובה נראה שצריך לברך, שהרי הולכי מדברות שצריכין להודות זהו מפני סכנת אריא וגנבי המצוים בדרכים וא"כ כשעמד עליו אריה לטורפו אפילו בעיר אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצל מהם וכיוצא בנסי' אלו כל שכן שצריך להודות. ולא הוזכרו הארבעה בכתוב אלא מפני שהם מצויים תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים ולזה גם כן הזכירה רב יהודה בשם רב בעל המאמר ההוא. וכ"ש הנעשה לו נס וניצול ממיתה עצמה, שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך כשיעבור עוד במקום ההוא ברוך שעשה לי נס במקום הזה. כדאמרינן בריש פרק הרואה בההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתרחיש ליה ניסא וכו'. וכן מר בריה דרבינא הוה קא אזיל בפקתא דערבות וצחי למיא ואתרחיש ליה ניסא וכולי. וכפי גרסת הגאונים ז"ל איהו חייב לברוכי ובריה ובר בריה, וגם יש שמפרשים לפי גרסתם דלאו דוקא עד בר בריה אלא כל יוצאי יריכו עד עולם. וכ"ש שמיד שניצל צריך הוא להודות כדרך הארבעה שצריכין להודות ולא שיפטר מברכת ההודאה בברכת שעשה לי נס, שחייבוהו לברך כשישוב לעבור במקום ההוא ואולי לא יעבור שם לעולם ולא יברך אותה ברכה, אלא ודאי נראה שברכת ההודאה מברך אותה מ"מ.

ובפסקי ריא"ז מסכת ברכות פרק ט הלכה א: ארבעה צריכן להודות ומברכין בא"י אמ"ה הגומל לחייבים טובות ואילו הן, יורדי הים, שכתוב בהם יורדי הים באנייות המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו במצולה. וכן הולכי מדברות, שכתוב בהן תעו במדבר בישימון דרך. וכן מי שהיה חולה ונתרפא, שנ' בהם אוילים מדרך פשעם. וכן מי שהיה חבוש בבית האסורים, שנ' בהם יושבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל. ועל כולם הוא אומר יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. וצריך להודות בפני עשרה, שנ' וירוממוהו בקהל עם, ובפני שני תלמידי חכמים, שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו. ונראה בעיני שכל הניצול מכל דבר סכנה צריך להודות כמו אלה הארבעה, כמבואר בקונטרס הראייות. מעשה בחכם אחד שחלה ונתרפא, והודו עליו חבריו ואמרו ברוך שנתנך לנו ולא לעפר, וענה אחריהן אמן, ונפטר מלהודות ולברך עוד. ונראה בעיניי שאם רצה אדם להודות ולברך הגומל על אוהבו ועל קרובו שהוא כואב עליו הרשות בידו, כמבואר בקונטרס הראייות.