ברכת האורז

הגמרא בברכות (ל"ז ע"א) אומרת: "הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה, טחנו אפאו ובישלו אע"פ שהפרוסות קיימות בתחילה מברך עליו בורא מיני מזונות..".
ומבאר הרא"ש, שלמרות שאין האורז מין דגן וא"כ כיצד ניתן לברך עליו ברכת בורא מיני מזונות (במקרה שעשה ממנו פת)? ומבאר, שהיות והוא סועד את הלב לכן ניתן לברך עליו במ"מ. אך ברכתו האחרונה תהא תמיד בורא נפשות, היות וברכת מעין שלוש ניתקנה רק על פירות שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, והאורז הרי אינו מין דגן. ולכן ברכתו האחרונה – בנ"ר.
ופסק המחבר בשו"ע (או"ח סימן ר"ח ס"ז): "הכוסס [פירוש האוכל] את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה ואחריו בורא נפשות. ואם בשלו, הגה: עד שנתמעך [ב"י בשם הרא"ש והר"י], או שטחנו ועשה ממנו פת מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות. והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו. ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל". עכ"ל.
כלומר שאורז רגיל בצורתו המקורית ברכתו אדמה ואחריו בנ"ר. אך באם בישלו (ומסייג הרמ"א שהאורז נתמעך ע"י הבישול) או שעשה ממנו פת ברכתו מזונות וברכתו האחרונה בנ"ר.
חשוב לדעת שישנם שני סוגים הדומים אחד לשני, ונקראים אורז ודוחן בלשון המשנה. המדובר בנדו"ד הוא אודות האורז. אך בזיהוי שני סוגים אלו כיום נחלקו הדיעות. התוס' (שם בברכות) מביא שלדעת רש"י שמו של האורז הוא מי"ל (וממילא זיהוי הדוחן הוא עם הסוג השני הנקרא ריז"ו), אך מביא התוס' דיעה נוספת שאורז הוא ריז"ו וממילא מי"ל הוא הדוחן.
ובמגן אברהם (שם סק"ט) כתב: "האורז. ריי"ז, דוחן היר"ז בל"א וי"מ איפכא, לכן לא יאכלם כשנתמעכו אלא בתוך הסעודה. ואם אכלם בלא סעודה יברך על שניהם שהכל מספק (של"ה וב"ח) ובל"ח כ' דסוגין דעלמ' אורז ריי"ז דוחן הירז וכ"פ הרב"י ובלבוש".
היינו, שהיות ויש מחלוקת בזיהוי האורז, ע"כ הביא דעת השל"ה והב"ח להחמיר מספק ולא לאכול אורז אלא בתוך הסעודה (כלומר כשבירך המוציא על לחם שאז פוטר את כל מיני המאכל שאוכל בעיקר סעודתו).
אך מביא גם את דעת הלחם-חמודות שסובר כדעת הב"י והלבוש, שלא מסתפקים בזיהוי מין האורז, אלא אורז הוא ריי"ז. היינו האורז של ימינו (שנקרא ריי"ז באידיש וכו').
ובמשנה ברורה (שם סקכ"ה) כתב: "האורז – ריי"ז דוחן היר"ז בל"א [ב"י ולבוש] ויש מפרשים איפכא וע"כ יש מחמירין דלא יאכלם כשנתמעכו אלא תוך הסעודה או שיברך עליהם שהכל מחמת ספק ובלחם חמודות כתב דסוגיין דעלמא אורז ריי"ז דוחן היר"ז וכן מוכח בברכי יוסף ומטה יהודה וכן מצאתי במעשה רב מהנהגות הגר"א דאורז הוא ריי"ז ומברך עליהם במ"מ". עכ"ל.
משמע שדעתו נוטה לברך על אורז מבושל במ"מ. וכאן המקום להעיר, שאף דהרמ"א פסק שרק כשנתמעך בבישול ברכתו במ"מ, פסק המשנ"ב (שם סקכ"ו) : "עד שנתמעך – היינו אפילו נתמעך קצת ע"י הבישול אבל כשהם עדיין שלמים מברך בפה"א, ואפשר דאפילו אם רק הוסר קליפת האורז כמו בשלנו ג"כ לא מקרי שלמים ומברך עליהם במ"מ [פמ"ג], ומ"מ אם בירך בפה"א משמע שם דיוצא בזה עי"ש". עכ"ל. וכן הסכימו הפוסקים בכך. וכן דעת הרב עובדיה ז"ל.
דעת אדה"ז בזה (סדר ברכות הנהנין פ"א ה"י וי"א) וז"ל:
י) דוחן הרי הוא כשאר מיני קטניות ומברכין עליו שהכל בין על הפת בין על התבשיל הנעשה מקמחו. אבל האורז אם בשלו עד שנתמעך או שטחנו ועשה ממנו פת מברך עליו בורא מיני מזונות אבל לאחריו מברך בורא נפשות רבות ויש אומרים שאפילו לא נתמעך בבישול מברך עליו בורא מיני מזונות ומספק ראוי לברך עליו שהכל כשהוא שלם ואם בירך עליו בורא פרי האדמה יצא מאחר שהוא שלם:
(יא) מנהג העולם שמפרשין אורז ריי"ז דוחן היר"ז, אבל יש מפרשים אורז היר"ז דוחן ריי"ז. לפיכך ירא שמים לא יאכל בין אורז בין דוחן (מבושל) בין שלם בין נתמעך כי אם בתוך הסעודה וכשאוכל שלא בתוך הסעודה יברך שהכל על כולם". עכ"ל.
עפ"ז נהגו ההולכים בשיטת אדה"ז לא לאכול אורז כי אם בתוך הסעודה בלבד. ישנו עוד אופן לפטור את ברכת האורז ולצאת ידי ספק ע"י ברכה על מין מזונות בנפרד, וכן על מין אדמה ושהכל בנפרד ובכך פוטרים את האורז לכל הדעות, אופן זה הובא בסידור היעב"ץ. אך מדיוק לשונו של אדה"ז "כי אם בתוך הסעודה" משמע שזהו הפיתרון האדיאלי לצאת מידי הספק ברכת האורז (וכן כתב בספר שמירת הברכות ע' 92 הערה 47).