ברכת בשמים על פירות שבדוכני השוק

שולחן ערוך הרב סדר ברכת הנהנין פרק יא סעיף ג: ואם הוא פרי הראוי לאכילה בין פרי העץ כמו תפוח ואתרוג בין פרי האדמה מברך על ריחו ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר נתן ריח טוב בפירות.

ואם נטלו בידו לאכלו בלבד והריח עולה מאיליו אל חוטמו אינו מברך על ריח זה הואיל ולא נטלו בידו כדי שיעלה הריח אל חוטמו רק לאכילה לבדה אלא אם כן נמלך ומגביה הפרי אל חוטמו ליהנות מריחו קודם שיאכלנו אז מברך תחלה אשר נתן ריח טוב בפירות ואחר כך ברכת בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה ואוכלו.

ואפילו פרי שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי תערובות אם עקרו עומד לכך כגון קנמון (שקורין צימרינ"ד) וצפורן (שקורין נעגלי"ך) שעומדין לתבלין בתבשילין יש אומרים שמברך על ריחם אשר נתן ריח טוב בפירות ויש חולקים בזה ואומרים שמברך עליהן בורא עצי בשמים מאחר שאינם ראוים לאכילה בעינם.

ומספק יש לברך עליהם בורא מיני בשמים שהיא כוללת כל המינים ויוצא בה ידי חובתו בדיעבד על כל המינים וכן בדבר שספק לו אם הוא מין עץ או מין עשב:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רטז סעיף ב: אם זה שיוצא ממנו הריח עץ או מין עץ, מברך בורא עצי בשמים; ואם הוא עשב, מברך בורא עשבי בשמים; ואם אינו לא מין עץ ולא מין עשב, כמו המוס"ק, מברך בורא מיני בשמים; ואם היה פרי ראוי לאכילה, מברך: הנותן ריח טוב בפירות. והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו, אבל אם נטלו לאכלו ולא נתכוון להריח בו, אף על פי שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך; ועל כולם, אם אמר: בורא מיני בשמים, יצא; הילכך על כל דבר שהוא מסופק בו, מברך בורא מיני בשמים; על אגוז מוסקאט"ה ועל קניל"ה  וקלא"וו וכל בשמים שהם לאכילה, מברך שנתן ריח טוב בפירות.

משנה ברורה סימן רטז ס"ק ח: ראוי לאכילה – כאתרוג ותפוח או פרי אדמה שמריח ריח טוב. ואפילו אינו ראוי לאכול בפ"ע אלא ע"י תערובות וכמו שיתבאר בסוף הסעיף:

נחלת צבי אורח חיים סימן רטז ס"ק ב: והני מילי וכו'. תוספות מג ע"א ד"ה ועל ומרדכי סימן קמז ורמב"ם פ"ט ה"ה. הילכך וכו'. הר"ם בברכות מהר"ם סימן כא]: ועל קנילא כו'. כן הוא דעת הרא"ש [סי' ו] ולא כהר"מ [בברכות מהר"ם סי' כא] שהביאו המרדכי [סי' קמז] דסבר דעל קנה וקנמון מברך עצי בשמים, ולפי מ"ש הר"ב ש"ע על קנה וקנמון שהביא הטור קניל"ה וקלאו"ו, יש להקשות הלא לעיל סי' ר"ב סעיף ט"ז כתב דעל קלאו"ו אינו מברך כלום, א"כ למה פסק כאן לברך אשר נתן ריח בפירות, דהא מטעם זה אינו מברך כלום. בשלמא על הרא"ש דכתב קנה וקנמון והם מיני צימרינ"ד אינו קשה, לפי שכבר מבואר לעיל סימן הנזכר דעל צימרינ"ד והוא שקורין קניל"ה דמברכין עליו בורא פרי האדמה, לפי שדרכן לאכול ביובש, לכן מברכין עליו נמי אשר נתן ריח טוב בפירות, אבל על הרב ש"ע קשה. ואפשר דלעיל דכתב הקאלו"ו של גירפול"י אינו קלאו"ו שהזכיר כאן, לכן לא הזכיר כאן גירפול"י, וגם קנמון שהזכיר כאן אינו קנילה שהזכיר כאן והוא צימרינ"ד:

ביאור הלכה סימן רטז סעיף ב ד"ה * כשנטלו להריח בו – ודוקא נטלו כדי להריח בו דבזה נעשה כאלו הפרי עומד להריח כמו שכתבו האחרונים בסי' רי"ז אבל אם היה מונח לפניו על השלחן והוא נהנה מהריח ומתכוין להריח אינו צריך לברך דהרי הפרי עיקרה אינו עומד לריח אלא לאכילה כדאיתא בתוספות ושארי ראשונים ודבר דלאו לריח עבידא אפילו מתכוין להריח אינו מברך כ"ז שלא נטלו בידו כדלקמן ברי"ז:

משנה ברורה סימן רטז ס"ק י: או לאוכלו ולהריח בו – ואיזה מהם יברך תחלה עיין בא"ר שמסיק דבכגון זה שהריח והאכילה הוא בחד פירא מוטב לברך על הריח תחלה דמקרבא הנייתא שתיכף כשאוחזו בידו מריח ואח"כ יברך על האכילה וכ"כ ג"כ המאמר מרדכי ע"ש. ובפמ"ג נתן עצה אחרת בזה והוא שיטעום קצת מן הפירי ויברך עליה ברכת האכילה ולא יכוין אז ליהנות מן הריח ואח"כ יברך ברכת אשר נתן וכו' ויריח:

ביאור הלכה סימן רטז סעיף ב ד"ה * ולא נתכוין להריח בו – לשון זה הוא מהרא"ש וכבר כתבתי שהגר"א מפקפק בזה על דבריו ובאמת הדין אתו דהלא קי"ל לקמן ברי"ז דכל היכא דלאו לריחא עבידא אפי' מתכוין להריח ג"כ אין מברך אא"כ נטלו בידו בשביל להריח וכנ"ל וא"כ בעניננו כיון דבעת נטילתו היה בשביל אכילה אפילו אם לבסוף כוון גם להריח ג"כ אין יכול לברך ונ"ל שלזה כוון גם המ"א בסק"ה ד"ה אינו מברך דלאו לריח עבידא עכ"ל ור"ל דא"כ אפילו מתכוין להריח ג"כ אינו מברך ולולא דמסתפינא הו"א דגם הרא"ש מודה בזה וכונתו במש"כ שלא נתכוין להריח היינו שבעת הנטילה לא נתכוין בשביל להריח וע"כ אפילו לבסוף נתכוין גם להריח לא מהני וכמו שכתב בשיטה מקובצת הנ"ל ובזה יהיה מדוקדק כל דברי הרא"ש ע"ש דאל"ה אין סוף דבריו מכוונים לראשן אך לשון השו"ע דמסיים אף על פי שהוא מעלה ריח טוב אינו מדוקדק כ"כ לפ"ז דהו"ל לסיים יותר רבותא אף על פי שנתכוין אח"כ להריח:

משנה ברורה סימן רטז ס"ק יא: אף על פי שהוא וכו' אינו מברך – דהויא לזה כדבר שלא נעשה להריח שאין מברכין עליו אף על גב שנותן ריח ונהנה וכמו שמבואר לקמן סי' רי"ז ס"א:

עטרת צבי אורח חיים סימן רטז ס"ק ד: אינו מברך. ואעפ"י שהריח בא לו קודם האכילה, מכל מקום אינו דומה לטפל שאוכל קודם עיקר שמבואר לעיל סי' ר"ב [ס"ד] לברך על הטפל שהכל, לפי שהתם כוונתו לאכול הטפל קודם העיקר לכן צריך לברך על הטפל, אבל כאן אין כוונתו להריח אלא לאכילה והריח בא לו ממילא קודם האכילה, לכן אינו מברך אפילו בורא מיני בשמים