עצם בקשת הברכה מהרבי, ההתקשרות אל הרבי, היא מתוך הידיעה הברורה שבכל דור ודור מוכרח להיות משה, שהוא זה המנהיג ומקשר את ישראל עם הקב"ה.
ובחסידות מבואר באריכות, שהצדיק, נשיא הדור הוא זה שמקשר את ישראל, הוא הממוצע המחבר, ודרכו עוברים כל ההשפעות לישראל בגשמיות וברוחניות.
ולכן, המנהג אצל עם ישראל בכל הדורות הוא ללכת ולבקש ברכה מהצדיק. וכמובן שאין זה במקום ח"ו ההשפעה מהקב"ה, אלא הצדיק הא הממוצע המחבר – המבריך וממשיך את הברכות מלמעלה.
ברכה היא מלשון המשכה. יכול להיות מצב שקיימת השפעה רוחנית שמחכה ליהודי למעלה, אלא שבפועל היא לא יורדת למטה, כי ישנם מניעות ועיכובים המונעים ומעכבים את גילוי ההשפעה.
הצדיק ע"י ברכתו פועל להמשיך את אותה ברכה לתוך המציאות של העולם הזה הגשמי, כך שבתוך מציאות העולם תתקיים הברכה בגשמיות ממש.
בפעמים רבות כדי להמשיך את הברכה בפועל צריכים להכין את הכלי, שהוא יהיה מוכן ונכון לקבל את אותה ההשפעה.
וכפי שמובא בהיום יום ב' אדר:
"הברכה צריכה לאיזה דבר שתאחז בו, וכמו המטר על שדה חרושה וזרועה, או היורה ומלקוש על תבואת השדה והכרם. אבל בשדה בור לא חרושה ולא זרועה, אין המטר יורה ומלקוש מביאים תועלת."
ומזה הוא המנהג החסידי, שכחלק מהברכה שמבקשים מהצדיק, מקבלים על עצמם החלטה טובה, הוספה בקיום התורה והמצוות, התחזקות בעניין מסויים, וכך מכינים כלי להמשכת הברכה.
פעמים רבות מורה הצדיק בעצמו את הכלי הנכון ביותר להשפעת הברכה, וכשעושים כלי נכון, אזי הברכה נמשכת.
בכל דור ודור יש אותו הצדיק, נשיא הדור, שהוא הוא הממשיך המשכות אלו בגשמיות וברוחניות. וגם בימים אלו, שהחושך יכסה ארץ, ואין אנו זוכים לראות את הרבי בעיניים שלנו, הרי דבר וודאי וברור הוא שלא ייתכן הפסק בזה ח"ו.
וכפי שמבואר בזה בריבוי מקומות בתורת החסידות, שכשם שאי אפשר להיות גוף ללא ראש, כך לא יכול עם ישראל להתקיים ללא הראש שלו, הרבי.
ודוגמא לדבר מתניא פ"ב:
"וכן בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחי' ראש ומוח לגבי נשמות ההמון וע"ה"
ובתניא פמ"ב מדייק שהתלבשות זו היא בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה:
"ועוד זאת יתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משרע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש כי העבודה שבלב היא לפי הדעת כמ"ש דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפיצה ולעתיד הוא אומר ולא ילמדו איש את רעהו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי וגו'",
ובשיחתו של הרבי, בליקוטי שיחות חכ"ו שיחה לפרשת שמות, מבאר הרבי באופן רחב שמציאותו של משה היא נצחית ולא שייך בה הפסק. כי מידתו של משה רבינו היא מידת האמת. וכשם שבאמת לא שייך שום שינוי כן הוא גם במידתו של משה.
ומבאר שם הרבי באריכות, שנצחיותו של משה מתבטאת בכך שנשמתו של משה מתלבשת בכל דור ודור בנשיא הדור, ואומר שם הרבי במילים ברורות ש"מוכרח להיות משה בכל דור ודור, שבו מלובשת נשמת משה".
ומתוך כל הדברים האלו, ובמקורות נוספים, הרי דבר ברור, שכל אותם הדברים שהיו קיימים לפני ההעלם, הרי הם קיימים גם כיום, ולא רק "גם" אלא הם ביתר שאת וביתר עוז, כי לא יעזוב הרועה את צאן מרעיתו, ומציאותו של משה היא נצחית בעולם הזה הגשמי. והרבי ממשיך להנהיג את עם ישראל כבתחילה, ללא שום שינוי.
ולכן ממשיכים עם ישראל בכל מקום שהם לבקש את ברכתו של הרבי בכל עניין ובכל נושא, בדרכים שונות, כל אחד ואחד לפי התקשרותו ב"אילנא דחיי".
אחת הדרכים המפורסמות שהתקבלו בכל תפוצות ישראל, על בסיס מנהג ישראל בדורות עברו – לפתוח ספרים קדושים ולמצוא שם את התשובה לשאלה – כן הוא גם בנוגע לכתיבה אל הרבי.
והוא המנהג הידוע שנוהגים בו ריבוי יהודים כבר למעלה מעשרים וחמש שנה, שמכינים את הבקשת ברכה, שאלה או כל עניין שרוצים לכתוב אל הרבי ומכניסים אותה לאחד מכרכי "אגרות קודש" של הרבי מה"מ.
בריבוי פעמים מוצאים את התשובה בעמודים שנפתחו, וגם אם לא רואים, דבר ברור הוא שהמכתב הגיע אל הרבי, והרבי ימשיך את ברכתו בעז"ה תיכף ומייד.
בעז"ה נזכה לברכתו השלימה של הרבי – ההבטחה והנבואה – "הנה זה מלך המשיח בא".
