תשובה: מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן מז סעיף יב, שאף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן.
והטעם מבואר בעטרת צבי, שאף על פי שבשאר דברים היום הולך אחר הלילה, כאן הואיל שאמר רבי יוחנן בעירובין סה אנן שכירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בלילה, כלומר מי שהוא מושכר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום, וכיון שכן ואנחנו מצוה עלינו לקרוא כל היום, ואם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה, ומה שאנחנו מתבטלים ממנו ביום הוא כמו הלוואה אצלנו, ואנחנו פורעים אותו בלילה, וכיון שהלילה הוא מהיום ההוא, ולפיכך די בברכה שבירך בבוקר להפטר במה שלמד ביום באותו ברכה נפטר ג"כ במה שלומד בלילה.
ודקדק במגן אברהם על מה שכתב המחבר 'כל זמן שלא ישן', שמכך משמע שאם נעור כל הלילה אין צריך לברך בבקר.
והקשה על כך, שזה יהיה נוח לסברת הטור הסובר שהכול תלוי בשינה, אזי אם לא ישן אין צריך לברך, אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום, אם כן מה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום בדומה לשאר ברכות השחר. והראיה שהרי לרבינו תם כשעומד קודם עלות השחר אין צריך לברך, וכשמאיר היום צריך לברך, אם כן לשיטתנו גם כן אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך, שלא היה דעתנו לפטור רק ליום אחד כתקנת חז"ל, ואם ישן והשכים קודם עלות השחר צריך גם כן לברך מידי דהוה כשאר ברכות השחר שמברך אותם קודם היום.
ואת כללות השיטות בזה מביא בפרי מגדים אשל אברהם אות יב, שיש ג' סברות בזה. א) שיטת הרא"ש בברכות וכן שיטת הטור, ששינת קבע ביום הפסק וכל שכן לילה, ואם לא ישן כל הלילה אין מברך. ב) שיטת רבינו תם הסובר ששינת לילה גם כן לא נחשבת הפסק, וברכת התורה פוטרת מעת לעת ותו לא. ג) ואנחנו סוברים ששינת יום לא נחשבת הפסק, ובהכרח שהטעם בשינת לילה הוא משום שנעשה בריה חדשה כמו כל ברכת השחר. ואם כן אף בלא ישן כל הלילה מברך, שהרי לא היה כוונתינו רק על יום אחד כתקנת חז"ל, היינו בישן שנעשה בריה חדשה.
ובעניין גדר שינה הביא במשנה ברורה שמה שכתוב 'לא ישן' הוא דוקא שינת קבע, אבל אם ישן שינת קבע על מטתו אפילו בתחלת הלילה נחשב הפסק. ואפילו היש אומרים שבסעיף יא מודים בזה. ואם היה ניעור כל הלילה יש אומרים שאין צריך לברך בבוקר, ויש אומרים שצריך לברך, כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום בדומה לשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל. אך אם אפשר לו יראה לשמוע ברכת התורה מאחר, ויאמר לו שיכוין להוציאו בברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אחר כך איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד, או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו.
ואם היה ישן ביום שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה, פסק הגאון רבי עקיבא איגר שבזה לדברי הכל צריך לברך בבוקר בברכות התורה ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר התפלה.
ובסידור שולחן ערוך אדה"ז כתב שיברך כשיאור היום ברכת התורה.
העולה מכל האמור: ההולכים כשיטת המשנה ברורה אינם צריכים לברך כשיאור היום מצד ספק ברכות. ורק טוב שישמע אם אפשר מאדם אחר שמברך ברכת התורה שמכוין להוציאו (ויכוין גם לצאת) ויענה אחריו אמן. וההולכים בשיטת שולחן ערוך אדה"ז יברכו מכל מקום ברכת התורה כשיאור היום.
