ברכות השחר בעמידה

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן ח סעיף ג: כל ברכות המצות צריך להיות מעומד חוץ מברכת השחיטה והפרשת חלה שאינן מצוה כל כך שאינו עושה אלא לתקן מאכלו אבל עשיית המצות עצמן יש מהן שא"צ להיות מעומד ויש מהן שצריכין כאשר יתבאר כל אחד ואחד במקומו בס"ד:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף א: יתעטף בציצית ויברך מעומד.

עטרת זקנים סימן ח ס"ק א: ויברך מעומד. וכל ברכות המצות צריך לברך מעומד, חוץ מברכת הנהנין, ומשום הכי המנהג לעמוד כשמברך לישב בסוכה, אעפ"י שאין ראיה לדבר, זכר לדבר עצ"ת ה' לעולם תעמוד [תהלים לג, יא], עומר, ציצית, תפילין. או יש לרמז באלו מלות (עוז) [עצת] לעלם, ז' דברים שהם בעמידה (עוז) [עצת] רצונו לומר תפילין, ציצית, תקיעה. [לעלם] לבנה, עומר, לולב, מילה:

מגן גיבורים אלף המגן סימן ח ס"ק א: ויברך מעומד, הטעם כתב הסמ"ק משום דגמרינן לכם לכם מעומר דכתיב בי' בקמה פירוש בקומה, וביראים סוף מצוה ק"ד כתב דרשה זו שמעתי ולא ידעתי מקומה והבר"י כתב דהוא בפסיקתא בפרשת אמור וכן בפסיקתא כת"י פרשת לך לך, והנה הב"ח הקשה למה לי לכם בציצית הא כל ברכות המצו' הוא מעומד כמבוא' בירושלמי וכתב דבציצית הוא נהנה והוה בכלל ברכות הנהנין דלדברי או"ח אינו צריך עמידה ע"ש והוא דחוק כיון דעכ"פ על המצוה נתקנה למה יגרע, אמנם לפמ"ש בשה"ג בביאור דברי האו"ח בישוב כל הקושיות שעוררו עליה אחרונים אתי שפיר ע"ש:

מגן גיבורים שלטי גיבורים סימן ח ס"ק א: ויברך מעומד, יש בזה מבוכה רבה בדברי האחרונים ע' נבאר הדברים, בטור כ' יתעטף בציצית מעומד וכ' הב"י כ"כ בסמ"ק בסי' צ' וטעמא משום דגמר לכם מספירת העומר דכתיב בי' בקמה פי' בקומה וכ"כ הרד"א וכ"כ בא"ח וכ' דהא דגרסי' בירושלמי כל הברכות מעומד על ברכות המצות קאמר ולא על ברכות הנהנין עכ"ל, והנה הפרישה והב"ח הקשו לשיטת הירושלמי הנ"ל דכל ברכות המצות בעמידה ל"ל גבי לולב ושופר למילף לכם לכם מעומר תפ"ל דהרי הם ברכות המצות ובעינן עמידה גם המ"א כאן ס"ק ב' הקשה מהא דמבואר בי"ד ריש סי' שכ"ח והיא משנה ערוכה בחלה האשה יושבת וקוצה וחלתה משמע דמותר לברך מיושב ע"ש ומה שתירץ דהפרשת חלה אינה מצוה כ"כ דאינו עושה אלא לתקן מאכלו כבר תמה עליו הגאון מהר"א מווילנא ז"ל והלא אסור לעשות עיסתו קבין, אמנם לדעתנו נראה בזה דלכאורה צריך להבין דברי הא"ח הנ"ל דהקשה והלא בירושלמי אמר כל הברכות מעומד וכ' דהוא דוקא בברכות המצות ומה הועיל בזה כיון דעכ"פ צריך גבי ציצית עמידה בשעת עטיפה משום דמברך אז ברכות המצוה וא"כ אכתי קושייתו במקומה עומדת ל"ל ג"ש דלכם, אך ביאור הענין הוא דבאמת בטעם הירושלמי דבעי עמידה בברכות המצות הוא כמ"ש הב"ח משום שמברך להקב"ה על שקרבו לעבודתו במצוה זו ועבודה בעי עמידה ולכך צריך לעמוד ע"ש ולפ"ז אם המצוה גופי' לא בעי עמידה מכ"ש דגם הברכה לא בעי עמידה דודאי לא עדיף הברכה מעבודה גופיה וא"כ לכאורה לא הי' מקום לקושית הא"ח דשפיר כ' הסמ"ק הטעם דיתעטף מעומד הוא משום דילפינן לכם לכם מעומר משום דאי לאו הך דרשא לא היה המצוה בעמידה ומכ"ש דגם הברכה לא הי' בעמידה אך לפי מה דס"ל להא"ח השתא דאף בברכות הנהנים נמי בעי עמידה וא"כ ע"כ לאו מטעם עבודת המצות אתינן עלה ורק משום דמזכירין השם וא"כ שפיר הקשה ל"ל ג"ש דלכם ולזה כ' דזה דוקא בברכת המצות ומטעם הנ"ל משום דגוף המצוה בעי עמידה וממילא בעינן למילף לגוף המצוה דבעי עמידה מג"ש דלכם ואז ממילא אף הברכה בעמידה כמ"ש הירושלמי ובזה מדוקדק דברי הסמ"ק שכ' יתעטף מעומד משום דגמרינן לכם לכם וכו' ולא כ' ויברך מעומד משום דעיקר ילפותא הוא רק על המצוה גופי' וז"ב, ומעתה ממילא ל"ק כל הקושיות הנ"ל דשפיר ילפינן גבי לולב ושופר מלכם היינו דגוף התקיעה והנטילה יהי' בעמידה ואז ממילא הברכות בעמידה כמ"ש הירושלמי הא אי לאו הילפותא דלכם לא הוה גם הברכה בעמידה דלא עדיפא הברכה מגוף המצוה וממילא ל"ק קושית הפרישה מסוכה דשם כיון דליכא ג"ש דלכם להיות המצוה בעמידה ואדרבה גוף מצות סוכה הוא בישיבה לכל השיטות וממילא לא עדיף ברכת מצוה זו מגוף עבודת המצוה וגם קושית המ"א ל"ק בזה דשם ג"כ כיון דהמצוה גופי' לא בעי עמידה כדקתני האשה יושבת וקוצה וכו' לכך גם הברכה לא בעי עמידה וז"ב ובזה יש לדחות דברי המ"א לקמן סי' תר"ץ ס"ק א' שכ' דברכות המגילה תהי' בעמידה מטעם דכל הברכות מעומד ע"ש ולפמ"ש שם הוה שפיר דומיא דסוכה וחלה הנ"ל כיון דקי"ל דקורא את המגילה בין עומד ובין יושב ולדעת הירוש' שם אפילו לכתחלה נמי קורא בישיבה וממילא גם הברכה לא עדיפא ממצוה, ומן האמור מיושב היטב קושית הבר"י שהקשה על האו"ח הנ"ל מהא דאמרינן בש"ס סנהדרין דף מ"ה אמר אביי הלכך צריך לממרינהו מעומד והרי שם לולא שהוא כהקבלת פני שכינה לא הי' בעי מעומד אף דהוא ברכת המצוה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא שם הברכה היא גופה של מצוה ובזה בעינן טעם שיהי' מעומד דאל"ה לא הי' בעי מעומד כלל דהא אינה באה על עבודת המצוה שצריך עמידה זולתה וז"ב והוא כלל גדול בענין זה לפע"ד ודו"ק:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן מו סעיף ב: ברכות השחר נתקנו לברך כל אחת בשעה שנתחייב בה דהיינו כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה וכששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה וכשלובש חלוקו והוא מושכב יברך מלביש ערומים וכשיניח ידו על עיניו דרך חלוק (אבל שלא דרך החלוק אסור להושיט יד לעין קודם נטילת ידים כמו שנתבאר בסי' ד') יברך פוקח עורים וכשיושב יברך מתיר אסורים מפני שמניע עצמותיו שהיו כל הלילה כמו כפותים וכשזוקף יברך זוקף כפופים שהיתה קומתו כפופה כל הלילה ועכשיו עמדה על מעמדה וכשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים וכשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי ואין לשנות הנוסח ולומר צרכי הכ"ף בקמץ שהוא לשון רבים מפני שברכה זו אינו אלא על נעילת מנעלים שהוא צורך האדם (ועל שאר צרכיו מברך עליהם בפני עצמו כשנהנה מהם) וכשהולך יברך המכין מצעדי גבר ויש נוהגין לומר אשר הכין וכשחוגר חגורו או לובש האבנט המפסיק בינו לערוה יברך אוזר ישראל בגבורה וכשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה.

ולמה הוזכרו שם ישראל בב' ברכות אלו ולא באחרות לפי שהחגורה והכובע בישראל אינם כמו באומות שבאומות אינן אלא להנאת הגוף בלבד אבל בישראל הם ג"כ משום צניעות וקדושה החגורה להפסיק בין לבו לערוה והכובע שלא יהא בגלוי הראש ואף שאין איסור בזה מן הדין מכל מקום מדת צניעות וקדושה הוא שעל ידי כך ממשיך מורא שמים על ראשו.

וכשנוטל ידיו יברך על נטילת ידים וכשנוטל פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו' ויהי רצון כו' עד בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני קודם ויהי רצון מפני שהכל ברכה אחת ארוכה פותחת בברוך וחותמת בברוך ואף על פי שצריך לומר החתימה מעין הפתיחה י"ל שגומל חסדים טובים הוא החסד שעושה הקדוש ברוך הוא שמעביר חבלי שינה מעיניו: