בעניין מזוזה שנשלחה לבדיקה, הנה המנהג בפועל אצל רוב העולם, שאם מחזיר את המזוזות באותו היום – אינו חוזר ומברך, ואם מחזירם רק למחר – חוזר ומברך. מלבד כשנמצא פסול במזוזה או מחליף באחרת, שבזה הדין הוא שמברך בעת קביעותה בכל גווני – אף באותו היום. כי כבר מזוזה חדשה באה לכאן, ואין היא אותה המזוזה שהייתה מקודם. ואף שהוא אותו המקום של המזוזה הקודמת, אך אין זה אותה המזוזה.
אמנם, לאלו ההולכים לשיטתו של האדמו"ר הזקן, נראה לכאורה שאם מחזירים לאחרי כמה שעות גם צריכים לברך, וראה להלן ביאור הדבר. וכן הוא הנראה לעניות דעתי.
וכדי להסביר וללבן את ההלכה, אביא ממקצת מן האחרונים המבארים הלכה זו, ולפי זה יהיה ניתן להבין כל זה בצורה הרבה יותר טובה.
כתב בערוך השולחן יורה דעה סימן רפט: אם נוטל המזוזה מהפתח לבודקה, ונמצאת כשירה וחוזר וקובעה – א"צ לברך. דהוי כמו הפושט טליתו לפי שעה לחזור ללובשו דאינו מברך. ואם קבעה לאחר יום וודאי דמברך, ואם נמצאת פסולה וקובע מזוזה אחרת מברך ג"כ. (וראה גם פתחי תשובה יו"ד ריש סימן רפט).
בערוך השלחן, מדמה את הדין של חזרת מזוזה לדין של אדם שפושט את טליתו לפי שעה. שכמו שהדין במי שפושט את טליתו לפי שעה, שהוא לא צריך לחזור ולברך עליה, כי לא נעקרה ממנו הקביעות הקודמת, על דרך זה, מבאר ערוך השלחן, הוא הדין במי שמוריד את המזוזה כדי לבדוק אותה, ומחזיר אותה באותו היום.
כי כל אותו היום, לא נעקרה הקביעות הקודמת. ומביא, שאם נמצא איזה פסול במזוזה, ומביא לכך מזוזה אחרת, הוא צריך לברך אח"כ גם כן, כמתבאר לעיל. וכל זה הוא מצד שמדמים את הדין של המזוזה לדין של אדם שפושט את טליתו מעליו (וראה להלן בהמשך התשובה, שדימוי זה משפיע על עוד כמה וכמה דינים מדיני המזוזה)
ובספר הידוע תשובות והנהגות (להגר"מ שטרנבוך כרך ב סימן תקנא) כתב, שהמנהג כפי שכתב בעל ערוך השולחן ש"אם קבעה לאחר יום וודאי דמברך", אך באותו היום אינו מברך, וכמו שהתבאר לעיל מדברי ערוך השולחן.
אמנם ע"פ המבואר לעיל שדין המזוזה שנפלה הוא כמו דין של טלית שנפלה, הנה צריכים לשים לב האם הדין של טלית הוא מוסכם על כל הפוסקים, או שיש בזה חולקים.
ובעיון בדבר נראה ברור, שלאלו ההולכים בשיטת רבינו הזקן, הנה הזמן שלגבם יהיה ההפסק במזוזה, הוא יהיה שונה מכל העולם. כי לשיטתו של אדמו"ר הזקן, גם הדין בטלית הוא דין שונה ממה שכתוב בשאר הפוסקים.
כי הנה פסק אדמו"ר הזקן בסימן ח לגבי טלית והפסק (סעיף כג): שאם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות, אזי אפילו אם אח"כ נמלך ללבשו תיכף ומיד, צריך לחזור ולברך עליו אפילו נשאר עליו טלית קטן, ואפילו אם לא יצא מפתח ביתו כלל בינתיים וחוזר ולובשו באותו החדר שפושטו". ולפי"ז גם במזוזה אם עברו כמה שעות, יש לו לברך שוב, למרות שבדעתו לחזור ולקובעם, ואפי' בודקם באותו הבית. כי גם אחרי כמה שעות, נעקרה הקביעות הקודמת, ולכן הוא צריך לחזור ולברך שוב פעם.
[ויש לעיין במכתבו הידוע של הרבי מה"מ, שמסביר את חילוקי הלשונות בין הדינים בשו"ע אדה"ז לעניין קביעות אכילה ועוד, ומשם יהיה ניתן אולי לעיין וללבן כמה שעות בדיוק מדובר פה לגבי המזוזה].
ולעניין אם נפלה המזוזה, אם צריכים לחזור ולברך אחרי נפילתה. הנה כתבו בזה הפוסקים שצריכים לחזור ולברך, אפילו אם הוא מחזיר אותה מייד ממש אחרי נפילתה.
ובביאור מקורו וטעמו של דין זה, הנה בפתחי תשובה (ריש סימן רפט) מבאר במתק לשון, שיש לדמות את המקרה של נפלה המזוזה לדין של אדם שנפלה טליתו מעליו (בלי כוונה תחילה) (המבואר באו"ח סימן ח' סט"ו), שכמו שאם אדם שנפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ומתעטף בה – צריך הוא לברך שוב פעם עליה, והוא שנפלה, ועל דרך זה הוא גם אם המזוזה נפלה מעצמה לארץ ורוצה לקובעה שנית צריך לברך. וכן הוא בערוך השולחן (יו"ד ריש סימן רפט) שאם נפלה מעצמה מברך כשיקבענה כמו נפלה טליתו בא"ח סי' ח.
