כדי להבין את התשובה לשאלה זו, צריכים להקדים תחילה, מהו מקומה של הדלקה זו במקום העבודה, מצד איזה דין היא מגיעה, ומה המקום ההלכתי שלה, ולפי זה נראה האם הדלקה זו פוטרת את האדם ידי חובת ההדלקה, או שאינה פותרת.
הנה בכלל, צריכים לדעת, שההדלקה במקומות הציבוריים ועוד, הנה היא מגיעה מצד הדין המפורש בשו"ע, וכן נהוג בפועל בכל קהילות ישראל, שמדליקים את הנרות בבית הכנסת, משום פרסומי ניסא.
וכמו שמובא בשו"ע, שמצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח משמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל; ואם אין מזוזה בפתח, מניחו מימין; ואם הניחו בדלת עצמו, יניחנו מחציו של כניסה לצד שמאל.
ולגבי הדין בבית הכנסת מביא, שבבה"כ מניחו בכותל דרום ( או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא.
ומגיה על זה הרמ"א, שאין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו (ריב"ש סימן קי"א); ונוהגין להדליק בבהכ"נ בין מנחה למעריב; ויש נוהגין להדליק בערב שבת קודם מנחה (כל בו ואבודרהם); ואם רוצים למהר להתפלל לאחר שבירך הש"צ והדליק אחד מהן, יוכל השמש להדליק הנשארים, והש"צ יתפלל.
בביאור הגר"א, מביא טעם לדבר, וכותב את הדין שאף חצר שיש לה שני פתחים כו' ועוד שהרי אמרו נר איש וביתו, ולכן צריך להדליק שוב את הנרות בבית.
בספר שערי תשובה מביא עניין גדול מזה, שמובא בשם זרע אמת שאם הדליק בלילה הראשונה בביתו ואח"כ מדליק בבה"כ יברך שהחיינו ג"כ ואם הדליק קודם בבה"כ לא יחזור לו' בביתו ברכת שהחיינו אם לא שמדליק להוציא ג"כ אשתו וב"ב.
במשנה ברורה, מביא גם כן את הדין, ומבארו כדרכו, שאפילו הש"ץ שבירך בביהכ"נ צריך לחזור ולהדליק בביתו דיש חיוב על כל אחד להדליק בביתו ומ"מ לא יחזור לומר בביתו ברכת שהחיינו אם לא שמדליק להוציא אשתו וב"ב.
כי חובת ההדלקה בבית הכנסת, היא חובה מצד פרסומי ניסא, אך היא פוטרת את האדם וגורמת לו לא להתחייב בהדלקה בביתו.
[ובדרך אגב, מדעסקינן בסוגיית בית הכנסת, אי אפשר להתעלם, וצריכים להביא את דברי ערוך השולחן לגבי מקום ההדלקה בבית הכנסת, שכתבו הטור והש"ע דבבהכ"נ מעמידין המנורה לצד דרום לזכר המנורה שהיתה בדרום אבל אופן הסידור תלוי בפלוגתא דמנחות [צ"ח:] אם מזרח ומערב מונחין או צפון ודרום ולכאורה מדרבי סבר שם מזרח ומערב מונחים הלכה כרבי מחבירו אבל הרמב"ם וסמ"ג כתבו בה' בית הבחירה דצפון ודרום מונחים אך המנהג אצלינו לסדר בין מזרח למערב וכ"כ רבינו הרמ"א ומ"מ הנוהגים בין צפון לדרום יחזיקו במנהגם [מג"א סק"ט] דיש להם לסמוך על דעת הרמב"ם והסמ"ג]
וכתבו הפוסקים, שפשוט הוא שאין יוצאין בנרות של בהכ"נ וצריך כל אחד לחזור ולהדליק בביתו אפילו מי שבירך בבהכ"נ דהחיוב הוא על כל בעה"ב
וביארו את טעמם, שמה שמדליקין בבהכ"נ הוא משום פרסומי ניסא בעלמא.
ומציגים את השאלה המתבקשת, שאי קשיא דאיך מברכין על נרות בהכ"נ, אם הם מצד פרסומי ניסא בלבד, ותירצו די"ל דמשום פרסומי ניסא מברכין כמו שמברכין על הלל דר"ח
ובנוסף לזה, ע"פ רוב יש אורחין או רווקין שאין להם בית ויוצאין בההדלקה של הבהכ"נ ואפילו אינו כן כיון דכל עיקר ההדלקה הוי משום פרסומי ניסא ובבית אין אנו יכולים לקיים הפרסומי ניסא כבזמן הגמ' להדליק בחוץ ולכן בבהכ"נ הוי עיקר פרסומי ניסא וראוי לברך שם ומ"מ אין יוצאים בזה כמ"ש ובבהכ"נ נוהגים להדליק בין מנחה למעריב דאז יש יותר פירסום ובע"ש יש נוהגין להדליק קודם מנחה בבהכ"נ וכן הוא מנהגינו שהרי גם הדלקת נרות שבת מדליקין קודם מנחה.
ומכל הנ"ל יוצאת התשובה בפשטות, שאין אדם יוצא ידי חובתו בהדלקה שמדליקים במקום ציבורי לצורך פרסום הנס ברבים (וזאת למרות שמברך שם את הברכות), ויברך שוב בהדלקה בביתו. אמנם את ברכת שהחיינו (ביום הראשון) יברך שוב בביתו רק אם בא להוציא ידי חובה את אשתו ובני ביתו. אך אם לאו, לא יברך שוב, מאחר וברכה זו היא על ה'זמן', ובזה כבר יצא ידי חובתו במה שבירך כבר.
