שאלה זו, התעסקו בה גדולי הדורות האחרונים רבות, דנו וליבנו את דברי הפוסקים והעלו מסקנא ברורה לדינא, כפי שיתבאר לקמן.
וכהקדמה ופתיחה לדברים, נביא את מקור הדברים כפי שהם מבוארים בשולחן ערוך, על עצם החובה של הדלקת נרות חנוכה.
ומבאר הרב המחבר, שמבאר את הדין כיצד מניחים את המנורה בבית הכנסת, שכותב שבבה"כ מניחו בכותל דרום ( או בדרום המנורה, ומסדרן ממזרח למערב) (ת"ה סי' ק"ד ב"י), וכותב במפורש ש"ומדליקין ומברכין (בבית הכנסת) משום פרסומי ניסא".
ומגיה על זה הרמ"א ומעיר, שאין אדם יוצא י"ח בנרות של בהכ"נ, וצריך לחזור ולהדליק בביתו.
ועל דין זה של הדלקה בבית הכנסת, דנו רבות בדברי הפוסקים, להעלות מסקנא ברורה איזה מקומות נוספים נחשבים כדין בית כנסת, ואיזה מקומות אינם.
[בדרך אגב, לגבי מי הראוי לברך את הברכה בבית הכנסת, הביא בט"ז על השולחן ערוך, מביא את דברי הר"מ מינץ בתשובה, דאם אבל מתפלל בערב חנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו אבל שאר ערבית דחנוכה (ידליק) ויתפלל. וכתב ע"ז גם בפרי מגדים, שמשמע מהט"ז, שבשאר ערבית חנוכה דאין מברכין שהחיינו, יוכל האבל להדליק נר חנוכה. ומתפלל מנחה ומעריב האבל בחנוכה, ושחרית עד ברוך שאמר. ובט"ו באב ושבט ול"ג בעומר דלית הלל, י"ל דהאבל מתפלל שחרית ג"כ. ובחול המועד דהוה כיום טוב, מנעתי לפעמים להניח האבל להתפלל מנחה ומעריב. ובסימן קל"א [אשל אברהם אות י] כתבנו מזה. ועיין סימן תקפ"א בדיני השליח ציבור, ואי"ה שם [אשל אברהם אות ד – ו; משבצות זהב אות ג] יבואר עוד בזה]
לגבי איזה בית כנסת מדובר שמותר לברך בו, כתב הפרי חדש, שמדליקין [ומברכין] בבית הכנסת וכו'. ואפילו לאותם מקומות שנהגו שלא לקדש בבית הכנסת וכמו שכתוב בסימן רס"ט הכא מודו משום פרסומי ניסא.
בספר משנה ברורה על שולחן ערוך, מבאר את הטעם מדוע מברכין בבית הכנסת, וכותב שלמרות דבבהכ"נ הוא רק מנהגא מ"מ מברכין עליו כמו שמברכין על הלל דר"ח שאינו אלא מנהג.
ומביא גם את הדין שאם אבל מתפלל בערב חנוכה מדליק אדם אחר הנרות משום שהחיינו דמברכין אז ומינכר דעת שמחה היא לצבור ואין כדאי שאבל ידליקם [אבל בביתו יכול לברך שהחיינו] אבל שאר ערבית דחנוכה דאין מברכין שהחיינו יכול האבל להדליק נר חנוכה. ומתפלל האבל בחנוכה מנחה ומעריב. ובט"ו באב ושבט ול"ג בעומר דלית הלל האבל מתפלל שחרית ג"כ. ובחוה"מ דהוי כיו"ט מנעתי לפעמים להניח האבל להתפלל מנחה ומעריב.
ומכל הנ"ל יוצא לדינא, שאם ישנם עשרה יהודים במקום, (או עכ"פ עשרה יהודים שיעברו שם בהמשך), ובפרט אם גם אוכלים ומתפללים בדרך כלל במקום עבודתם, יש לברך את הברכות, אך כמובן – רק אם ההדלקה היא משעת 'פלג המנחה' ואילך.
וגדולה מזה מצינו, בהוראתו של הרבי ומעשה רב שידליקו בכל מקום את הנרות של חנוכה, והחסידים פועלים – ע"פ הוראת רבם – להדליק בכל מקום שיש בו עשרה יהודים את החנוכייה, משום פירסומי ניסא.
ובמעמדים שהיו משודרים בלוויון, בשנים עברו, היו עומדים רבנים חשובים במקומות שונים בעולם ומדליקים את החנוכייה בברכה, אע"פ שלא היה זה בית כנסת.
והכלל הוא כנ"ל, שאם ישנם עשרה יהודים נוכחים במקום בשעת ההדלקה, או אפילו שעשרה יהודים יבואו במהלך החצי שעה לראות את הנרות, הנה מותר לברך שם על החנוכייה, ולהרבות בפרסומי ניסא.
וכדי לראות עד כמה חשובות הדלקות אלו, שמפרסמות את הנס ומעוררת את לב ישראל החי, הנה מצאנו ראינו שבשנים עברו, ולצערנו גם בשנים הללו, הייתה התנגדות גדולה מצד גורמים שונים ומשונים להדלקות המרכזיות בערים ובשווקים.
ובזמנו, היו יהודים שונים, וחלק להבדיל גם שאינם, שכתבו ועוררו ועשו רעש גדול נגד הדלקות אלו, ועניין זה היה נמצא בבתי המשפט השונים, וב"ה יד החסידים על העליונה, ובכל מקום נפסק שמותר להם ליהודים לפרסם את הנס, ולקדש שם שמים ברבים.
וכפי הכלל המובא בכמה מקומות, שכדי לדעת ערך עניין מסויים, מראים לנו משמיים התנגדות לעניין, הנה גם מצאנו בזה התנגדות גדולה, וב"ה יד החסידים ניצחה, וניתן כיום לכל יהודי ויהודי לפרסם את הניסים שעשה ה' לאבותינו, בימים ההם ובזמן הזה, ובכך לקדש שמו של הקב"ה בכל קצווי תבל.
