ברית מילה.

 כתב הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה (סימן רסד סעיף א): ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק. ואם נתנו לאחד, אסור לחזור בו. מיהו אם חזר בו, הוי חזרה, ואין מועיל בזה קבול קנין. אבל אם נשבע לו, כופין אותו שיקיים.

ובט"ז (שם ס"ק ה) כתב: אסור לחזור בו. משום שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ומותר לקרותו רשע. כ"כ בית יוסף בשם ריב"ם.

ונראה לי דאם הוא בענין שנזדמן לו אחר כך מוהל – שהוא אוהבו או צדיק, ואנן סהדי דאלו היה שם בשעה שנתן להראשון למול היה נותן לזה, אין כאן משום דבר כזב ומותר לחזור בו. ומכל מקום אם נשבע להראשון, לא סמכינן על סברא זאת אם לא שיתירו לו השבועה, ומיהו היתר ודאי מהני. כן נראה לי.

[ויש להוסיף עוד מש"כ בבית יוסף יורה דעה (שם) כתב: בהגהות אחרונות דמרדכי פרק ר"א דמילה (סי' תעב תעג) כתוב כלשון הזה, מהר"ם אומר מי שנדר לחבירו להיות בעל בריתו או למול את בנו צריך לקיים לו, ואף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (ב"מ לג: ב"ב סג.), מ"מ הואיל ומנהג בני אדם שנודרים בניהם זה לזה ומקיימים גם כאן צריך לקיים, וראיה מדאמרינן בבבא מציעא (עד.) האי סיטומתא קניא וכו'.

ומיהו רבינו יחיאל אומר דאם הוא מתנה בעודה מעוברת אינו כלום, דהוי דבר שלא בא לעולם, דלא דמי לסיטומתא דהתם בא לעולם ומועיל בה קנין, הילכך מועיל המנהג להחשיבו כקנין גמור אבל דבר שלא יועיל [קנין], כמו בדבר שלא בא לעולם, לא מצינו שיועיל בו המנהג להחשיבו כקנין גמור עכ"ל].