נושא: כללי

ברית מילה בר"ה

באם יש ברית מילה בראש השנה, מתי יעשו הברית?

באם עושה כם בבית הכנסת שמתפללים, יעשו הברית לפני ובסמיכות לתקיעת שופר. ובאם עושים הברית במקום אחר, יעשו הברית לאחר התפילה.

מקורות

ראה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפד סעיף ד: מלין בין קריאת התורה לתקיעת שופר.


ובמגן אברהם סימן תקפד ס"ק ז: מלין. ועכשיו נהגו לימול אחר יציאת בה"כ (כ"ה) ע"ש הטעם ואנו אין נוהגין כן בשבת א"א הפזמון זכור ברית ומלין אחר אשרי ואומרים יום ליבשה ובחול אומרים הפזמון וא"א יום ליבש' וה"ה בכל י"ט ונ"ל הטעם דבשבת אין לחוש כ"כ לסמיכת גאולה לתפילה כמ"ש סי' קי"א ועיין בלבוש:


ובפרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקפד ס"ק ז: מלין. עיין מ"א. ועיין אליה רבה אות י"ג עלינו אומרים אחר המילה, הוא הדין בראש השנה שאומרים במוסף עלינו, יע"ש. והיינו בעלינו יש שבח מילה, שהבדילנו מכל העולם בזה. ובלבוש [סעיף ג] ביום טוב אין חידוש שמילה דוחה, עשה דכרת ללא תעשה דיום טוב, ובט"ז [אות ב] כתבנו מזה, ובשבת קל"ב ב' אימור דאתי עשה כו' צרעת עשה ולא תעשה, ואיצטריך בשר כו', ועיין ר"מ ז"ל הלכות טומאת צרעת פרק י' הלכה ה' מילה דוחה צרעת, עשה דוחה לא תעשה, דבכל מקום עשה דוחה לא תעשה, ועיין משנה למלך שם, ומשמע כן דאידך ברייתא דצרעת רק לא תעשה, ולומר דרב אשי דאמר כגון מילה בצרעת דמשמע מטעם דחיה אף על פי שיש עשה ולא תעשה, דעשה דכרת דוחה לעשה ולא תעשה שאין כרת, ועיין זבחים ל"ג ב' בתוספות ד"ה לענין מלקות איתמר, ובספר גינת ורדים [כלל ט] כתבנו מזה. ומדכתב הר"מ ז"ל בכל מקום, משמע רק לא תעשה לחוד. ועיין לבוש [שם] ז' וח' של פסח אומרים יום ליבשה כשיש מילה, ועיין סימן ת"צ [לבוש סעיף ט] משמע שאף שאין שם מילה אומרים יום ליבשה (במילה בשבת ים ליבשה, וז' וח' יום ליבשה), וי"ל מנהג ומנהג יש. ומה שכתב במ"א בשבת אין כל כך קפידא, מה שאין כן ביום טוב דנדונין כו' ובחול הוה כו', יע"ש:


ובמחצית השקל אורח חיים סימן תקפד ס"ק ז: מלין כו'. עיין הטעם בט"ז [ס"ק ב]:


ע"ש הטעם. שהיו מנהגן למול בבית התינוק וכל הקהל היו הולכים שם לבית התינוק, ולכן אי הוי מלין קודם התקיעות איכא טרחא דצבורא לילך לבית התינוק ולחזור לבית הכנסת לתקיעות ולתפלה:


ואנו אין נוהגין כן. דהא מלין בבית הכנסת, וליכא טרחא דצבורא:


ונראה לי הטעם כו' ועיין בלבוש. ר"ל, דמהאי טעמא ביום טוב אין אומרים (ים) [יום] ליבשה, משום (דים) [דיום] ליבשה הוי הפסק בין גאולה לתפלה, מה שאין כן בשבת אומרים, י"ל דאין חוששים לסמיכות גאולה לתפלה, דהא דצריך לסמוך גאולה לתפלה מסמיך אהא דאמר דוד המלך ע"ה יהיו לרצון כו' צורי וגואלי [תהלים] סוף מזמור י"ט, ותחלת מזמור כ' הוא יענך ה' ביום צרה, א"כ הסמיך יענך ה' כו' שהיא תפלה לתיבת וגואלי שהוא סוף מזמור י"ט, לכן יש להסמיך גאולה לתפלה [ירושלמי ברכות פ"א הלכה א ו, א], וכיון דבאותה תפלה כתיב ביום צרה, לכן אין צריך לדקדק לסמוך גאולה לתפלה אלא בחול שהוא יום צרה, מה שאין כן בשבת דלא יום צרה הוא. ואף על גב דביום טוב ג"כ אינו יום צרה ואפילו הכי צריך לסמוך גאולה לתפלה, תירץ הלבוש שם כיון דעיקר ברכה זו ניתקנה על גאולת מצרים שעברה, ובמצרים גם ביום טוב היה להם יום צרה. מה שאין כן שבת דגם במצרים לא היה להם יום צרה, דהא הניח להם פרעה לשבות כל יום שבת על פי בקשת משה רבינו ע"ה, וכמו שכתב [לבוש סימן רפא] על נוסח תפלת ישמח משה במתנת חלקו, כמו שכתב הטור סימן רפ"א. ועיין שם [סימן קיא סעיף א בהגה] בבאר הגולה ובספר אליה רבה [ס"ק ג] שכתבו עוד טעמים לחלק בין שבת ליום טוב:


ובשערי תשובה סימן תקפד ס"ק [ד]: מלין. עבה"ט ועיין בדגול מרבבה שכ' שאין לעשות כן שיש לחוש שישאר דם אחר שיתיבש בפי השופ' ולא עדיף מצפהו זהב כו' וכן אם יבא מעט דם תוך השופר ויתייבש כי דם יבש יש בו ממש וחוצץ ע"ש ולענ"ד כיון שאין דם בפה רק לכלוך פה לבד אין בו כדי לזוב ממנו לתוך השופר וגם מה שמתלכלך פה השופר בלכלוך הדם שבפה אין בזה משום חציצ' אף אם מתאדם קצת מלכלוך הדם חזותא לאו מלתא הוא ואף הליכלוך הזה אינו מתיבש כי מתלכלך פה התוקע ובכלות התקיעות מקנח היטב ודיו ועיין בי"ד סי' רס"ה שהמוהל ירחץ ידיו ופיו כדי שיברך בנקיות ומ"מ מור"פ לא הקפיד ע"ז ובירך ברכת השופר בפה המלוכלך בדמים בכדי לערב מצות מילה בשופר ועיין בא"ר ריש סי' תקצ"א שדעתו דיותר טוב למול קודם אשרי שיהא המילה סוף לתורה כמ"ש במט"מ ובמרדכי בשם תשו' הגאונים וכן משמע ברוקח, ועוד שלא יהא הפסק כ"כ בקדיש דקאי על אשרי כו', וכתב בשבו"י ח"א סי' למ"ד עיר א' קטנה שאירע להם אונס שלא היה להם שופר בר"ה עד אחד תפלת מוסף ויש כאן ילד למול מלין אותו אחר אשרי להיות מן הזריזין כמו בר"ה שחל בשבת ומ"ש בתה"ד לקים זכור ברית אברהם ועקידת יצחק היינו להקדים המילה אבל א"צ להיות תכופים זה לזה וגם כי אינו רק רמז ולכן להיות זריזין שלא לאחר מצות מילה עדיף:


ובמשנה ברורה סימן תקפד ס"ק יא: בין קה"ת וכו' – דכך הסדר ברית אברהם [שהיא המילה] ועקידת יצחק וכדאמרינן בר"ה למה תוקעין בשל איל כדי להזכיר אילו של יצחק ועוד דמילה מצוי יותר מתקיעה וכתדיר דמיא לגבי תקיעה והוא קודם [הגר"א] ובמקום שנוהגין למול בבית שהתנוק שם מלין אחר יציאה מביהכ"נ כדי שלא יהיה טרחא דצבורא לילך שם ולשהות ולחזור לביהכ"נ ומ"מ אם אין הבית רחוק מביהכ"נ באופן שלא יהיה שהות הרבה וטורח הצבור טוב למול קודם תקיעת שופר כדי שיהיה בידם זכות המילה בעת תקיעת שופר [מט"א]:


ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקפד סעיף ט: אם יש תינוק למול בראש השנה אין ממתינים למולו עד אחר גמר התפלה משום דזריזין מקדימין למצוה אלא מלין אותו אחר קריאת התורה קודם תקיעת שופר לפי שעל ידי תקיעת שופר הקדוש ברוך הוא זוכר עקידת יצחק טוב לסמוך המילה ברית אברהם ועקדת יצחק במה דברים אמורים במקום שמלין בבית הכנסת אבל במקום שנוהגים למול כל אחד בביתו מלין אותו אחר יציאה מבית הכנסת: