שאלה זו חשובה מאוד ומאחר והיא משליכה על עוד ריבוי מקרים בהלכה בהם נדרשת בדיקה או עדות על דברים מסויימים, וגם שם תדיר צפה השאלה: האם קטן או אישה נאמנים?
ועל כן נפנה לברר את הדבר מיסודו, ובהקדים שישנו חילוק כללי בין אם המדובר הוא על עדות או בדיקה לגבי איסור מהתורה או שמדובר על מקרה דרבנן וכפי שנסביר לקמן.
בהלכות בדיקת חמץ, פוסק רבי יוסף קארו בשולן ערוך, שבאם ישנו בית שספק האם עבר בדיקת חמץ כראוי לפני הפסח וניצבת לפנינו אישה או קטן המעידים שאכן הבית עבר על ידם בדיקה כנדרש על פי ההלכה, האם ניתן לקבל את עדותם והבית נחשב כבדוק עבור החג?
וזה לשון בעל השולחן ערוך:
"בית שהוחזק שלא בדקו המשכיר ואמרו אשה או עבד או קטן: אנו בדקנוהו, הרי אלו נאמנים; והוא שיהא קטן שיש בו דעת לבדוק".
ומסבירים מפרשי השולחן-ערוך, שהסיבה לנאמנות האישה או הקטן היא מאחר ובדיקת חמץ שלפני הפסח היא מדרבנן (היות ומהתורה מספיק לבטל את החמץ בלבד ואין צורך לבדוק), ובאיסורי דרבנן נתנו חכמים נאמנות לאישה וקטן להעיד שהדבר נעשה כהלכה.
אמנם, אם המקרה הנ"ל אירע לאחר "שעה שישית", כלומר לאחר הזמן האחרון בו ניתן לבער את החמץ, שאז אי אפשר עוד להסתפק בביטול (אפילו מהתורה), ואם כן חובת הבדיקה אז היא מהתורה, לכן לא יהיו האישה והקטן נאמנים בדבר, וחובה על הדר בבית לבדוק היטב את הבית.
ובלשונו של אדמוה"ז ב"שולחן ערוך הרב":
"במה דברים אמורים: כשהשוכר ביטל כל החמץ שבתוך החדרים המושכרים לו, אבל אם לא ביטל וכבר הגיעה שעה ששית, שאינו יכול עוד לבטל, אין לו לסמוך על בדיקת נשים ועבדים וקטנים, וחייב הוא לחזור ולבדוק בכל החדרים הצריכים בדיקה מן התורה (עי' סי' תל"ג)".
בהמשך ההלכה, שואל אדמוה"ז, שבאם נשים אינם נאמנים באיסורי תורה, מדוע מצינו כמה וכמה הלכות שמדובר בהם על איסורי תורה ואעפ"כ נשים נאמנות בהם, ונותן לכך דוגמאות:
" ואף על פי שהנשים נאמנות אפילו באיסורי תורה כל שהיה בידן לתקן האיסור, כגון נדה נאמנת לומר שטבלה הואיל והיה בידה לטבול, וכן נאמנת על השחיטה ועל הניקור לומר ששחטה ונקרה כהלכתם, הואיל והיה בידה לשחוט ולנקר כהלכתם".
כלומר, רואים במספר דינים שאם היה באפשרות האישה לבצע את הדבר על פי ההלכה, סומכים על עדותה אפילו באיסורי תורה!
מבאר אדמוה"ז שבאיסורי תורה מסויימים בהם נדרש דקדוק רב ועיון גדול אזי אין סומכים על אישה וקטן, משום חומרת האיסור. בכך מסביר הוא מדוע לגבי בדיקת חמץ שלאחר "השעה השישית" שכנ"ל חובת הבדיקה אז הינה מדאורייתא, אזי אין לסמוך על עדותה וצריך הדר בבית לבדוק בעצמו.
ומסיים: " לפיכך לא האמינו להן חכמים אלא במקום שאין צריך בדיקה כי אם מדברי סופרים".
העולה מכך, שאם מדובר על איסור דרבנן אזי ודאי שאישה וקטן נאמנים, ואם מדובר על איסור תורה אזי הדבר תלוי – כאשר יש ביד האישה או הקטן לתקן את הדבר היינו שיש ביכולתם לעשות את הדבר כהלכה, אזי נאמנים.
ובמקרים מסויימים בהם נצרכת בדיקה מדוקדקת, אזי אין לסמוך עליהם.
ונשוב לשאלתינו ונבחן, האם מדובר פה על איסור תורה או דרבנן? האם נדרשת כאן בדיקה מדוקדקת?
התשובה כמובן תהיה, שיש כאן חשש אמיתי לאיסור דאורייתא, שכן איסור אכילת חרקים או תולעים הינו איסור מהתורה. והחשש להימצאות חרקים ותולעים במיני קטניות הינו גדול ומצוי מאוד הדבר שבברירת קטניות יימצאו בו תולעים וכדומה.
והנה בשנים האחרונות זכינו ב"ה למודעות גדולה בנושא בדיקת קטניות (ובכלל של ירקות עלים, דגים, פירות יבשים וכו') ע"י כמה וכמה רבנים. וברור לגמרי שבכדי לבדוק נדרשת הבחנה מדוקדקת, מה הוא חרק/תולעת האסורים, כיצד יש לבצע את הבדיקה (כגון על גבי משטח לבן ומואר וכו'), ועוד ועוד פרטים וניסיון הנדרש על מנת לבצע את הבדיקה כראוי.
ועל כן ברור הדבר שאין לסמוך על קטן במקרה שכזה (בדיקת קטניות). אלא הבדיקה נחוצה שתיעשה על ידי גדול, וגם בזה מומלץ להתעדכן וללמוד כיצד לבצע כראוי את הבדיקה בכדי לא להיכשל בשוגג ח"ו באיסורי תורה.
לסיכום: קטן מתחת לגיל מצוות אינו יכול לבדוק קטניות היות ויש בהם חשש איסור תורה, ולקטן אין נאמנות ע"פ התורה.
