בקשת מחילה מהניזק

ראה רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה ט: אינו דומה מזיק חבירו בגופו למזיק ממונו, שהמזיק ממון חבירו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו אבל חובל בחבירו אף על פי שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו.

ובלחם משנה הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה ט: אינו דומה מזיק וכו' שהמזיק ממון חבירו וכו'. אף על גב דבהל' תשובה פ"ב כתב רבינו ז"ל דהגוזל את חבירו אינו מתכפר לו אלא אם ירצה לנגזל ויפייס אותו אף על פי שהשיב לו הגזילה. י"ל דשאני גזלן דנתהנה מאותה עבירה ועוד שציער הרבה לנגזל שלקח ממנו בעל כרחו אבל מזיק הממון שלא נתהנה מהיזק ההוא אלא שהזיק לו ולמזיק לא באה הנאה ממנו לא נצטער כל כך הניזק כמו הנגזל כיון ששלם לו היזקו די ולכך כתב רבינו ז"ל כאן שנתכפר לו מיד משא"כ בנגזל כדכתיבנא:

ובמעשה רקח הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה ט: שהמזיק ממון חבירו וכו'. הקשה הרב לח"מ ז"ל, דבפרק ב' דהלכות תשובה פסק רבינו דבגוזל אינו מתכפר לו עד שירצהו, ותירץ דשאני גזלן דנהנה מאותה עבירה וציער לנגזל, משא"כ מזיק שלא נתהנה והניזק לא נצטער כל כך, לכך אין צריך ריצוי עיין שם, וקשה שהרי רבינו כתב ובמקלל וכו', אפילו לא הקניטו אלא בדברים הרי שלא נתהנה הנאה גמורה חייב לרצותו, ותו דמאי נפקא מינה בהנאת הגזלן, הרי אין הדבר תלוי אלא בצער חבירו, דהכי אמרו בפרק החובל דף צ"ב [ע"א], תנו רבנן כל אלו שאמרו דמי בשתו אבל ציערו אפילו כל אילי נביות שבעולם וכו', ופריך דאשת נביא בעי לאהדורי, אשת אחר לא בעי לאהדורי, ומתרץ אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן השב אשת האיש מכל מקום ע"כ, הרי שהכל תלוי מפני הצער שציערו דהא סתמא קתני אשת האיש מכל מקום, אפילו לא שכב עמה ולא ראה אותה כלל דלא הגיע לו שום הנאה, עוד אמרו שם וכי אדם מוחל על צערו וכו', מכל זה מוכח דהעיקר הוא על הצער, וזו היא כוונת רבינו בהלכות תשובה שהרי הוסיף אפילו לא הקניטו אלא בדברים, וכאן לא נחית אלא לחלק בין ממון שאין בו צער גמור לצער הגוף, מפני שסמך למה שכתב שם.

ובפרי האדמה הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה ט: אינו דומה מזיק חבירו בגופו וכו'. עיין הלכות תשובה פ"ב דין ט' פסק אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל בחבירו או מקללו או גוזלו אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שחייב לו וירצהו וישאל מחילה וכו'. כי לכאורה דבריו סתרי אהדדי דהכא פסק כיון ששילם לו נתכפר לו וראיתי להרב עין יהוסף פרשת בא דהקשה הכי ותירץ דהכא בהל' חובל איירי במזיק ממונו דאינו מצטער דאומר למחר ע"י בי"ד אני נפרע ממנו משא"כ בהל' תשובה דאיירי בגוזל דמאותה שעה חושב כי כבר אבד ממנו בהחלט ולכך אפי' יפרע לו אח"כ מ"מ אותו צער אינו נמחל וכו' יעו"ש.

ולענ"ד נ"ל לומר דהכא איירי במזיק שלא במתכוין ואפ"ה במזיק בגופו אינו נמחל לו עד שיפייסנו דומיא דאבימלך אפי' שהיה בשגגה מה שאין כן במזיק ממונו בשגגה וכיון ששילם לו נתכפר ובהל' תשובה איירי במתכוין להזיק וע"פ זה ניחא כי מכאן הל' חובל נראה דמזיק ממון חבירו כיון ששילם לו נתכפר ואינו צריך וידוי לה' ואלו בהלכות תשובה פ"א כתב החובל בחבירו או מזיק ממונו וכו' עד שיתודה וכו' לכן צ"ל דהתם איירי במתכוין להזיק ולהכי צריך וידוי. ודברי מרן שם בפ"א שכתב דדין זה הוא בפ' החובל אף על פי וכו' ומ"מ מאי דמפיק לה וכו' יעו"ש, כי לכאורה קשה מאי מביא מפ' החובל דהתם איירי לענין שצריך שיפייסנו דהכי יליף לה מאבימלך ורבינו איירי לענין וידוי ואפשר דדייק מ"ש אינו מתכפר וכו' שמע מינה בעי וידוי:

או אפשר דכונת מרן ז"ל היינו לומר משנה בב"ק איתא וכו' והיינו שיבקש ממנו מחילה אבל מאי דמפיק רבינו מכל חטאת האדם וכו' דהיינו דצריך וידוי לה' צ"ע היכא מייתי לה ובהכי יתורץ קושית הרב מוהר"ח אבולעפיה בספר מקראי קדש דף ק"ט שהקשה דהש"ס איירי בנזק גופו ורבינו איירי בגוזלו ובמה שכתבתי יובן. ומה שקשה דהכא כתב דחובל ממון בתשלומין לבד וחובל בגופו צריך מחילה ואילו בהל' תשובה כתב דגם הגוזל צריך שיפייסנו וכתב העין יוסף דלא מצא מי שהרגיש בזה, הנה הרב לח"מ תירץ לזה הכא בהל' חובל דהתם בהל' תשובה איירי בגוזל שנהנה וציערו צריך מחילה אבל מזיק שלא נהנה אינו מצטער הניזק רק על ממונו וכיון ששילם לו נתכפר. והקשה על זה הרב מקראי קדש דא"כ אמאי חילק רבינו בין ממון לגופו ליפלוג בממון עצמו בין גוזל למזיק. ולענ"ד עם מ"ש יתורץ דבגוזל דנתכון לעבור עבירה וחייב וידוי לה' אינו חידוש וכבר השמיענו שם בהל' תשובה דצריך לפייסו אבל הכא בהל' חובל דאיירי דשגג בלא כונה כלל ואפי' הכי במזיק בגופו צריך לפייסו ולכך הוצרך לחלק בין ממון לגופו להשמיענו דבגופו אפי' שלא נתכוין צריך לפייס משא"כ בממון דאין חילוק רק בין נתכוין לעבור עבירה ללא נתכוין. ותירוץ הרב מהר"ח אבולעפיה יעו"ש כי נראה דוחק דאיירי בגזלו והכהו. או הזיקו והכהו ובס' מעיל שמואל בהגהותיו על רבינו כתב דגוזל ודאי הוא ליסטים מזויין ומצטער הנגזל כמו החובל בגופו וכו' יעו"ש, מ"מ קשה עליו הל' א' דפ"א לענין וידוי לה' שכתב גם במזיק ממונו ומ"ש שם שהוא ממידת חסידות ליתא שהרי אינו נמחל לו קאמר מה גם כי בפ"א לענין וידוי לה' מפיק לה מפסוק דלכל חטאת ודוק:

ובשולחן ערוך הרב חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם סעיף ו: החובל בחבירו אפילו שלא בכוונה אף על פי שנתן לו הממון שנתחייב ליתן לו בעד חבלתו אין מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו על צערו. ולא יהיה הנחבל אכזרי מלמחול כמ"ש בהלכות יום הכיפורים.

וכן הגוזל את חבירו אף על פי שהשיב את הגזלה אין מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו על צערו שציערו כשגזלו.

אבל המזיק ממון חבירו מיד ששילם לו נתכפר לו ואינו צריך לבקש למחול לו: