תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מה נדרש להימנע בזמן שהאשה בטומאתה. ב) האם נכלל בזה גם דברים שהם לחיזוק השלום בית. ג) מה גדר הגבול שבין קירוב היכול להביא לאיסור בזמן זה. לבין צורך כללי שאינו מביא לקירוב האמור.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך הרב בסימן קפד סימן קטן ו', שחכמים אסרו את הקירוב בין האיש והאשה בימי טומאתה, ועליהם לנהוג בזמנים אלו בהרחקות ביניהם, ומקורו מהפסוק 'ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרבו לגלות ערוה', כלומר שאסור לקיים קירבה גופנית בין האיש והאישה בימי טומאת נידתה, מאחר וקירבה זו יכולה לגרום לאיסור ביניהם, ומה שנכלל בדין תורה הוא קירוב של חיבוק ונישוק.
ואמנם חכמים הוסיפו לאסור ולהרחיק את הקירוב בין האיש והאשה בזמן זה בכדי לעשות סייג וגדר מלהיכשל חס ושלום באיסור טומאת נידה החמור. ומה שגזרו בזה והוסיפו להרחיק יותר משאר איסורים כפי שיתבאר להלן. והוא מטעם שהאיש והאשה בימי טומאתה מותרים ביחוד זה עם זה, ואם כן יש יותר חשש שיבואו לידי איסור. כמו כן האיש והאשה רגילים זה בזה במשך כל הזמן, ומתוך רגילותם יש חשש גדול יותר שמא יבואו לידי איסור. כמבואר בפסקי הרא"ש בקיצור הלכות נדה.
יתירה מזו, אם בכל ידני תורה, ישנו כלל שכל אדם יש לו לעשות חומרות וסייגים רק כפי המתאים לתכונות נפשו ולא יוסיף מעבר למה שיכול במדרגתו בעבודת השם בכדי שלא ישבר ויצא שכרו בהפסדו. הנה כאן אדרבה אמרו כל המרבה בהרחקה הרי זה משובח. וכל המחמיר תבוא עליו ברכה. כמבואר בפסקי דינים לצמח צדק בסימן קצה סעיף ה'.
ומבואר בתקנות סייגי חכמים, שאסור לבעל והאשה להתלוצץ זה אם זה בכל אופן שהוא, כמבואר בשולחן ערוך בסימן קצה סעיף א', מאחר ושחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לגילוי ערווה, כפיש אמרו חכמים בפרקי אבות. והרי זה יכול לגרום לקירוב גופני ביניהם. וכמו למשל לדבר אודות היופי של האשה או לדבר על דברי אהבה, או להזכיר דברים של קירוב פיזי ביניהם וכדומה.
ולפי זה כתבו הפוסקים שאף שאין מוזכר בשולחן ערוך אלא משחוק וקלות ראש המורה בדרך כלל על מצבים של התלוצצות יתירה על גבול האסור. מכל מקום יש מקום על פי יסוד הסברה להחמיר ולהימנע אף מעשיית משחקים משותפים ביניהם בזמן זה מאחר וגם הם גורמים לשחרור וקירוב אהבה יתירה ביניהם, מה שיכול להביא לאיסור. ואמנם מה שנאסר בזה הוא דוקא משחקים שלא נדרש בהם מחשבה וריכוז, כמו משחקי כדור, התעמלות יחד, או משחקי קלפים, וכל כיוצא בזה.
אבל משחקים שדורשים מחשבה וריכוז, כמו למשל משחק שחמט או חידוני חוברות הדורשות מחשבה. מותר להם לשחק יחד. אמנם בזהירות שלא יתקרבו זה לזה, למסור כלי מיד ליד. או לנגוע יחד באחד מהכלים וכיוצא בזה. כמבואר בשיעורי שבט הלוי על נדה סעיף א אות ב'.
ומכל מקום דיבור יחד על צורכי הבית ומשא ומתן הדרושים לבית מותר בכל אופן לדבר בימים אלו. כמבואר בפסקי דינים שם. אמנם יזהר מלדבר בדרך חיבה.
והוסיפו הפוסקים יתירה מזו, שאם קיים מתח בין בני הזוג, והבעל מדבר לאשתו דברי הערכה בעשייתה מצורכי הבית בכדי להפיג מעט את המתח ולהגביר את השלום ביניהם, אין זה בכלל הגדרת דברי חיבה. ואין זה מרגיל לערווה. אלא כחלק מהצרכים הבסיסיים של ניהול הבית. וזה יסוד ההבדל בין מיעוט בדיבור בזמן זה, שזה לא צריך לבוא על חבשון השלום בית ביניהם, אלא באופן שאין זה מזיק לבסיס השלום בין הבעל והאשה. כמובן באופן שלא מרגיל לערווה וקירוב.
העולה מן האמור: שישיבת הבעל והאשה בזמן הרחקות לצרך חיזוק השלום בית אסורה באופן של חיבה או עשיית דברים באופן שיכול לגרום לקירוב גופני ביניהם, כמו ישיבה בזחיחות הדעת ודיבור באופן של התלוצצות ובדיחות הדעת. ואף יש להחמיר ולהימנע ממשחקים משותפים הגורמים לשחרור ופורקן פיזי ונפשי, וקירוב גופני.
אך יש להתיר זאת אם מדובר על זמן איכות לחיזוק השלום בית (בפרט כאשר יש מתח ביניהם), ומדברים מצורכי הבית וחינוך הילדים וכיוצא בזה – שלא בדרך חיבה. ואף עשיית משחקים משותפים שלא בדרך חיבה, כמו משחקים הדורשים מחשבה וריכוז, ואינם מביאים לשחרור וקירוב בדרך חיבה.
