ביקור בדירתו שבאמצע בנייה- בשבת

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שו סעיף א: ממצוא חפצך (ישעיה נח, יג): חפציך אסורים; אפי' בדבר שאינו עושה שום מלאכה, כגון: שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר, או לילך לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ; וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים. הגה: וה"ה דאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו. (מרדכי ס"פ מי שהחשיך). אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו. וי"א שאם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים, כגון שהוא טלה קטן, אינו רשאי להחשיך דאינו רשאי להביא דאסור לטלטל בע"ח שהם מוקצים.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שו סעיף א (א) שמעיין נכסיו – ודוקא היכא דמינכרא מילתא כגון שעומד אצל שדהו הצריכה חרישה או קצירה וכיו"ב דמינכר הדבר שעומד שם לעיין בצרכיה וכן לילך ולהחשיך על פתח המדינה כיון שדרך שהמרחצאות שם חוץ למדינה סמוך לפתח המדינה ניכר שלצורך המרחץ מחשיך אבל אם לא מינכר מלתא הוא בכלל הרהור בעסקיו דמותר.

(ב) אין מחשיכין וכו' – היינו לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים לשכרם במו"ש והטעם דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אפילו הוא איסור מד"ס אסור להחשיך בשבילו:

(ג) להביא בהמתו – דאף שהיא עומדת עתה מחוץ לתחום וא"א להביאה בשבת מ"מ לא מיקרי זה מחשיך בשביל דבר האסור כיון שאם היו בורגנין [הם סכות השומרים] סמוכים זה לזה בתוך שבעים אמה וד' טפחים היה מותר להביאה אפילו היה נמשך באופן זה כמה מילין מסוף העיר משום דכל זה שייך להעיר וכיון שיש לה תקנתא ע"י בורגנין לכך מותר להחשיך אפילו בלא בורגנין דלא אסור החשכה אלא בשביל דבר שא"א למצוא תקנתא להאיסור:

(ד) וי"א שאם וכו' – כו"ע מודים בזה ונקט לשון וי"א מפני שכן דרך המחבר במקום שלא נמצא דין זה מפורש בשאר פוסקים:

(ה) דאינו רשאי להביא – ר"ל אפילו היו מחיצות שלמות היה אסור עכ"פ משום מוקצה ונמצא שהוא מחשיך בשביל דבר האסור לעשות בשבת ואסור:

(ו) דאסור לטלטל – וגם בזה אין איסור משום ממצוא חפצך אלא כשניכר הדבר שמתכוין לצרכיו או כשמחשיך עבור זה בסוף התחום אבל אם אינו ניכר רק כהולך לטייל שרי אף שדעתו בהילוך זה למצוא סוס וכדומה [אחרונים]:

ערוך השולחן אורח חיים סימן שו סעיף א: כתיב אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וגו' וכבדתו מעשות דרכיך ממצא חפצך ודבר דבר [ישעיה נח, יג] הרי שאסור לעשות בשבת דבר עסק ומסחור אף שאין בזה אב מלאכה וזהו חפציך כלומר חפצי חול והוזהרנו על העשייה וגם על הדיבור בהם ודיני דיבור יתבאר בסי' ש"ז ודרשו חז"ל [ק"נ.] דדיבור אסור הרהור מותר דמותר להרהר בעסקיו בלבו ומ"מ משום עונג שבת מצוה שלא יחשב בהם כלל ויהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה ולא התירו חכמים ההרהור אלא כשאין לו טרדת הלב ודאגה בהרהור כגון שעסקיו הולכין בטוב בהצלחה ובלא פיזור הנפש אבל כשיש לו ע"י ההרהור דאגה וטרדת הלב אסור שהרי אין לך ביטול עונג שבת גדול מזה ואיתא במכילתא [יתרו פרשה ז'] ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שתהא כל מלאכתך בעיניך עשוי בהגיע שבת קדש שהרי אין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד אלא יראה אדם בכל שבת כאלו מלאכתו עשויה ואין לך עונג גדול מזה [טור] וכן אנו אומרים בתפלה מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח מנוחה שלימה שאתה רוצה בה ובברהמ"ז אנו אומרים שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו [ב"י בשם הר"י] והשכר מזה גדול מאד ואף גם בעוה"ז משתלם לו בפרנסתו כמו דשנינו שם בברייתא מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע ולא גדרה [גם בחול, וקנס את עצמו בשביל שהרהר בזה בשבת] ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ע"ש:

סעיף ב: ומהו זה דכתיב ממצא חפצך הלא כבר כתיב עשות חפציך ומהו זה לשון ממצא אלא דהכי פירושו אפילו להמציא חפציך אסור כלומר שיעשה עתה דבר המותר לגמרי שאין בו לא מלאכה ולא שבות אלא היתר גמור רק שבזה ימציא לו המלאכה שאסור לעשותה בשבת משום מלאכה או משום שבות זה ג"כ אסור ואף על גב שאין זה אלא הרהור כמובן והרהור מותר אך באמת פירשו חז"ל בעירובין [ל"ט.] דמידי דלא מינכרא שכוונתו משום דבר שאסור בשבת באמת מותר אבל מידי דמינכרא הוי כדיבור ואסור:

סעיף ג: כיצד כגון שהולך בשדהו לראות מה היא צריכה מעידור וניכוש וכיוצא בהם או שהולך בהפאברי"ק שלו להתבונן מה היא צריכה שהכל מבינים שמחשב בלבו בדבר העסק וכן בזמניהם שהיו המרחצאות תיכף אחר שער העיר והוא עומד על פתח שער העיר עד חשיכה שהכל רואים שכוונתו לילך למרחץ כשתחשך וכן שנינו במשנה [ק"נ.] אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים כלומר שעומד בסוף התחום עד חשיכה והכל רואים שכיון שעומד בסוף התחום מסתמא כוונתו לדבר האסור בשבת ומחשיך על התחום כדי שתיכף כשתחשך יצא חוץ לתחום וישכור שם פועלים או ענין אחר האסור בשבת אבל בתוך התחום מותר שאין אדם מרגיש בזה והוי כהרהור [תוס' שם ד"ה ואין ודברי המג"א בסי' ש"ז סקי"ג שכתב דבמחשיך על התחום אסור אף בלא מינכרא ודוחה דברי המ"מ והש"ע ע"פ דברי תוס' שם תמוה מאד שהרי גם התו' כוונתם כן וכן השיג עליו הא"ר בסק"ב ועוד דלדבריו למה מותר להחשיך להביא בהמתו כיון דגם באינו ניכר אסור ולפמ"ש א"ש ודו"ק]:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שז דיני שבת התלוים בדבור, ובו כ"ב סעיפים. סעיף א: ודבר דבר (ישעיה נח, יג): שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול; הלכך אסור לומר: דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר, ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות. הגה: וב"א שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול; אבל מי שאינו מתענג, אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו (ת"ה סי' ס"א).