בכל הנושא של ביטחון, הנה המקור הכי טוב ללמוד על כל עניין הביטחון, הוא בספר "חובת הלבבות" לרבינו בחיי, ושם גופא ב"שער הביטחון".
באגרותיו של הרבי אנחנו מוצאים ריבוי פעמים, שבמענה לאנשים שהציגו בעייה באיזה עניין מסויים, הרבי אומר להם ללכת וללמוד את שער הביטחון.
ולכן, ראוי וממולץ פשוט לפתוח את הספר מבפנים, וללמוד את הנושא לעומקו, (ניתן להעזר בשיעורים באתרנו, על כל הנושא, מסודר לפרקים ולנושאים).
להלן אבאר נקודה יסודית בכל העניין של הביטחון, שמסבירה – מהו בעצם הביטחון? איזו תחושה הוא נותן לאדם? על מה האדם נסמך? ועוד. וכל זה ע"פ המבואר בחובת הלבבות, שער הביטחון, בפרק הראשון.
להלן יובאו חלק מדבריו של רבינו בחיי (במודגש) עם תוספת ביאור והסבר, ע"פ המבואר בתורת החסידות.
וכך כותב שם רבינו בחיי "אשר למהות הביטחון הוא רגיעת נפש הבוטח והשענות ליבו על מי שבטח עליו שיעשה לו את היותר טוב ומתאים לו בעניין שהוא בוטח בו עליו כפי יכולתו וידיעתו את מה שמתאים לו". מה זה ביטחון? המילה הראשונה שהוא משתמש בה היא רגיעת הנפש.
רגיעה היא הפוך מתחושת איום. אני רגוע. אני במנוחה. אני לא בלחץ. יש מצב שהנפש לחוצה, מאוימת ולעומת זאת יש מצב שהנפש רגועה.
למה אני רגוע? הרי יש איזה בעיה שעומדת מולי? הנה היה אפשר לומר שאני רגוע כי אין בעיה, הכל בסדר הכל פתור. אבל זה שהכל פתור הכל בסדר ואני רגוע, זה לא ביטחון כי אני לא צריך לבטוח.
אם לא חסר כלום, אז לא צריכים גם את הביטחון, כי אין מה לבטוח – הכל טוב ומסודר.
בעברית המילה "ביטחון" פירושה שאני בטוח על מה שעוד לא בטוח. אני בטוח על מה שכביכול לא ידוע. לא בידיים שלי. עוד לא מושג.
כמו שנגיד – אני בטוח שיהיה בסדר. אבל בפועל המצב הוא שעוד לא בסדר, וכהנה רבות.
כל ביטחון בעצם מתייחס למצב של חלל, מצב של אי וודאות. מצב שהכל עוד לא פתור ולמרות זה אני בטוח שיהיה בסדר.
ומסביר רבנו בחיי, למרות שהמצב עוד לא פתור והפתרון עוד לא ידוע, אני רגוע. למרות שלכאורה הבעיה לא פתורה אני רגוע. כי אני בוטח על מישהו. אני סומך על מישהו. "ורגיעת נפש הבוטח והישענות ליבו על מי שבטח עליו" זאת אומרת, יש מישהו שאני סומך עליו.
סומך עליו במה" "שיעשה לו (לבוטח), את היותר טוב והמתאים לו בעניין שהוא בוטח בו עליו". ז"א אני סומך עליו שהוא יעשה את הכי מתאים והכי טוב בעניין שאני כרגע צריך לסמוך עליו שעדיין לא פתור לי. לכן אני רגוע. כל תחומי ופרטי החיים זה בעיה אחת גדולה. ז"א שאנחנו נמצאים במצב לא וודאי שאנחנו יכולים להיות מפוחדים ממנו ואנחנו, למרות שהדברים לא פתורים ולא פשוטים, אני סומך ובטוח שיהיה טוב ולמה אני בטוח שיהיה טוב, כי יש מישהו שיעשה את הטוב ואני סומך עליו, שיעשה את היותר טוב.
ההגדרה כאן של ביטחון זה בעצם היסמכות על מישהו, שלמרות שהמצב הוא בעייתי, אני סמוך עליו, בוטח בו שהוא יעשה את הכי טוב, לכן אני רגוע.
אפשר להמחיש את זה בצורה הכי פשוטה, אם יש לך איזו בעייה גדולה, אבל יש איזה מישהו, שביכולתו לפתור את הבעייה, והוא הבטיח לך שהוא הולך לפתור אותה. אז ממילא אתה כבר רגוע, כי אתה יודע שהוא יפתור לך את אותה הבעיה, וממילא אני כבר רגוע. כי הוא יפתור לי את הבעיה.
ממשיך ר' בחיי ואומר "אבל היסוד אשר ממנו יהיה הביטחון מן הבוטח וכאשר יעדר, לא יהיה הביטחון מצוי" ז"א, התנאי, היסוד שיגרום שבאמת יהיה ביטחון ואם התנאי הזה חסר, באמת לא יהיה ביטחון, הוא שיהיה בטוח באותו שהוא בטוח עליו שימלא את מה שאמר, ויעשה את מה שקיבל עלי,ו עם המחשבה הטובה עליו שגם מה שלא התנה ולא קיבל לעשות, שיעשה בנדבה ובחסד.
רבינו בחיי מסביר, שהאדם חייב להיות בטוח, שאותו אחד שהבטיח לו שהוא יעשה לו את הטוב, הוא באמת כך יעשה, ולא "ידפוק לו ברז" כביכול ברגע האחרון.
ואם יש לאדם איזה שהוא ספק ש"אולי לא", ו"אולי בסוף הוא לא יצליח" – אזי האדם לא יוכל להיות בטוח באמת.
הביטחון מותנה, שבאמת אתה בוטח וסומך לגמרי על מי שבטחת בו, שהוא יעשה את הטוב, שיעשה את מה שהבטיח. כי אם אני מכיר אותו מסיבה כזאת או אחרת או מתעורר בליבי חשש שהוא מחלק הבטחות אבל הוא לא מתכוון לקיים את ההבטחות, אז איך אני יכול לבטוח בו..
ביטחון מבוסס על זה שיש לך את התחושה הפנימית שוודאי, אותו אחד שסמכת עליו ולכן אתה באמת רגוע, יעשה את מה שהבטיח, את אותו טוב. ".. שיעשה את מה שאמר ויקבל את מה שקיבל עליו.. שיעשה בנדבה וחסד".
ביטחון אמיתי בא, כשאתה יודע שהוא יעשה אפילו יותר ממה שאמר והבטיח אפילו שגם לא מגיע לי. אם יש לך מישהו כזה שהוא הבטיח ואתה סומך עליו שהוא יעשה, אז אתה נשאר רגוע כי הוא בטוח יעשה את מה שהוא אמר. אתה רגוע כי אתה בידיים שלו והוא יעשה את מה שהבטיח, לא יכול להיות אחרת ויותר מזה, גם מה שהוא לא הבטיח, גם יהיה. הרבה יותר טוב מזה. אז בוודאי במצב כזה יש ביטחון.
ומכל זה יוצא, שאין הפירוש של ביטחון – חוסר מעש, חוסר איכפתיות, חוסר התחשבות, או כל דבר הדומה ל; אלא הביטחון זה רגיעה כי אני בידיים של מי שיפתור לי את הבעיות, ולכן אני לא דואג כלל מהבעיה כי הוא יפתור אותה.
והכוונה בכל זה פשוטה – יהודים הם בוטחים בקב"ה, והם יודעים שהוא תכלית הטוב, והוא יעשה להם את הטוב המושלם. וממילא הם צריכים להיות ברגיעה, כי ברור הדבר שהכל יהיה טוב. אין שום סיבה להיות לא רגוע, כי הוא תכלית הטוב והוא יעשה את הטוב, ובעז"ה שטוב זה יהיה בגלוי ממש.
