בחסידות מבארים, שבפסוק זה ישנו עומק מיוחד מאוד בכל המושג של בחירה חופשית בחיי האדם.
ובהקדים מהי בחירה חופשית לעומת בחירה לא אמיתית. הבחירה האמיתית היא כאשר בוחרים בבחירה חפשית, מצד הרצון עצמו וללא שום גורם מחייב.
דוקא בבחירה חפשית נמצאת עצמיותו של הבוחר – ואילו שבוחרים מצד מעלות מסוימות, אין עצם האדם נמצא בבחירה, כי הגורם לבחירה אינו האדם עצמו אלא המעלות שבחפץ הנבחר, שמחוצה לאדם.
וכדרך משל ודוגמא שיסבירו עניין זה:
אם שמים לפני האדם בקבוק מיץ חם ופשוט, ולידו שמים לו מיץ קר ויקר, ואומרים לאדם "בחר", ולוקח האדם את הבקבוק הטוב, הרי ברור שאין זו בחירה, כי מצד המעלות של הבקבוק הטוב יותר, הרי ברור שהאדם ייקח אותו ולא את השני, ומסבירים, שבזה, אין זה בחירה כלל.
הבחירה האמתית\, היא שמעמידים מול האדם שני עניינים שהם שווים במעלה ממש, ובאחד אין שום מעלה כלפי חבירו, ובכל זאת בוחר האדם באחד מן השתיים – הרי בזה ישנה הבחירה האמיתית.
וכמו שמוסבר בחסידות באריכות על בחירתו של הקב"ה בבני ישראל, שאין זה בנשמות של בני ישראל, שהרי בזה הרי דבר ברור שיש להם מעלה גדולה ועצומה על אומות העולם, שהינם לא שייכים כלל וכלל לכל העניין הזה, אלא הבחירה היא בגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופות אומות העולם, ובכל זאת בחר הקב"ה בגוף היהודי מצד העצם, ורק מצד העצם.
היינו שבחירה היא מקום כזה שאין לה טעם והסבר שכלי, מדוע בחר בזה או בזה, אלא יש בזה עניין עצמי, שהוא למעלה מכל הטעמים וההסברים.
ובזה מוסבר גם הפסוק
"החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" – למרות שהקב"ה אומר שזה טוב וזה רע, יש צורך בהוראה לבחור בטוב:
כי התורה מצווה ליהודי, למרות שהוא רואה שעל ידי הטוב מגיעים לחיים, ועל ידי המות מגיעים לרע – עבודת ה' צריכה להיות מצד "ובחרת בחיים", בבחירה חפשית ולא מצד שהשכל מחייב כך. שיבחר בחיים אפילו לא היתה בו שום מעלה.
היינו שרוצים לעורר אצל היהודי את אותה הבחירה עצמית, שהיא נעלית מכל טעם והסבר, ויש בה את המקום הכי עצמי והכי קדוש, שדווקא אותו צריכים לעורר ולהביא לידי גילוי בפועל. (כך מוסבר בשיחת י"ב סיון חכ"ח)
ועוד מוסבר, שמצד הבחירה שניתנה ליהודי ע"י התורה – אפשרותו לבחור בחיים או בטוב או ח"ו להיפך, אבל אין בכוחו להפוך טוב לרע או רע לטוב.
ואילו מצד הבחירה של היהודי ע"י שקדם לתורה – הוא יכול להפוך גם זדונות לזכיות, וכן להפוך טוב לרע כמו ע"י החטא של בועל ארמית – שמצד "מי יאמר לו מה תפעל" הוא יכול לקחת את כח הא"ס ולהוליד באמצעותו מי ש"מסיר אותו מלהיות אחרי ה'" ל"ע, היינו שהבחירה בשורשה היא במקום נעלה עוד יותר מהתורה.
וביתר פרטות מוסבר בחסידות שכדי שיהיה ליהודי בחירה חפשית, ויתכן מצב שהוא יבחר בהיפך החיים ר"ל, צריכים להיות ג' שלבים:
א. הנשמה צריכה לרדת ממקום של אור וגילוי, למקום של העדר שכל, הסתרת האור האלוקי. שאחרת לא יתכן מצב של בחירה בהיפך החיים ר"ל.
ב. בתוך הצמצום עצמו, שיתף בו הקב"ה את מידת הרחמים, שהיא "מקררת" את עוצמת הצמצום, כדי שיהיה עדיין מציאות של "חיים"
ג. לצורך הבחירה החפשית, צריך שיהיה שכל עצמי לנפש הבהמית, שתמצא "תועלת" בהיפך החיים ר"ל. כי אם הבחירה במוות היתה רק מצד הרגשות, לא היה שויון ובחירה חפשית. ובמיוחד שהשכל של הנפש האלוקית היה מתגבר תמיד על הרגש, כי האדם במהותו הוא שכלי. (כך מוסבר בשיחת לקו"ש מסעי חי"ח)
ולסיכום:
ביאור הפסוק "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב.. ובחרת בחיים" (נצבים ל, טו – יט), והגם שרואה האדם שדרך התורה והמצוות היא "חיים וטוב", יש צורך להזיהרו שיבחר בחיים:
כי אם בחירת האדם תתבסס רק על הבנתו השכלית, הוא לא יהיה עובד ה'. כי עבד עושה מצד העול שהטיל עליו אדונו; ולכן צריכה בחירת האדם להתבסס על ציוי הקב"ה "ובחרת בחיים".
אך לפני זה מקדים הפסוק "ראה נתתי" – כי הקב"ה רוצה, שהתורה והמצוות יחדרו לאדם בכל מציאותו, שגם השכל יחוש ויבין שהתורה והמצוות הם החיים והטוב.
