תשובה: בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם בחור מדליק בפני עצמו כאשר הוא בביתו הפרטי והאב מדליק גם כן. ב) האם כאשר הוא בריחוק מביתו הדים משתנה בזה. ג) האם נחשב הוא כסמוך על שולחן הוריו.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ב, שבלילה הראשון מדליק האדם נר אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר, אלא רק האב מדליק בכל יום ומוסיף נר אחד, והשאר מבני הבית נפטרים יחד עמו בהדלקתו. וזהו בין בלילה ראשונה ובין בשארי לילות, כי כולם נגררים אחר בעל הבית – אפילו בניו הגדולים, כיון שהם סמוכים על שולחנו בקביעות, הרי הם בכלל בני ביתו.
והטעם כתב בביאור הלכה, שלפי זה שרק האב מדליק וכולם נפטרים על ידו, כאשר רואים בבית בלילה השני שדולקים שתי נרות ירגישו בתוספות הנר. אבל לדעה השניה שמדליקים בלילה הראשונה נר לכל אחד מבני הבית, אזי אם ידליקו בלילה השניה שנים לכל אחד, אין כאן הכרה לתוספות הנס, כי יאמרו הרואים שיש הרבה בני בית, ולכל אחד אין שם רק נר אחת, והיינו כאשר כל הנרות דולקים במקום אחד זה אצל זה.
אולם הרמ"א הביא שיש אומרים שאם ישנם כמה בני בית שכל אחד מהם חייב בהדלקה, אזי כל אחד מבני הבית ידליק בפני עצמו, ולא יפטר בהדלקת בעל הבית, וכן המנהג פשוט. ויזהרו לתת כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, בכדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקים בכל יום.
והביא במחצית השקל על פי האמור, מה שהקשה בספר תשובת שער אפרים סימן מב, שלמנהג שנוהגים שכל אחד מבני בית מדליק – משום מהדרין מן מהדרין, כמו שכתב הרמ"א בסימן תרעא סעיף ב, אם כן למה אין אשה מדלקת גם כן כמו שאר בני הבית שכל אחד שחייב מדליק בפני עצמו?
ותירץ בספר אליה רבה שם סימן קטן ג', שאשתו נחשבת כגופו ממש, ולכן היא יוצאת בהדלקת הבעל, ואינה מדליקה בפני עצמה. וכן הביא בספר בתשובת עולת שמואל סימן קה שגם למנהגינו שכל אחד מדליק נרות חנוכה בפני עצמו, מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק, כי היא נחשבת רק כטפילות לאנשים. ומאחר והאם אינה מדלקת, גם הבנות אינם מדליקות מפני הכבוד שלא יווצר שהאם אינה מדלקת והם כן מדליקות. והחתם סופר במסכת שבת דף כא מתרץ, שמאחר ומעיקר הדין יש להדליק בחוץ, נהגו מימי קדם שהשנים נפטרות על ידי הדלקת הבעל משום צניעות שכל כבודה בת מלך פנימה.
והנה בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף א כתב, שאכסנאי שאין מדליקים עליו בביתו, צריך לתת פרוטה לבעל הבית בכדי להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו, אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה – והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו.
וכתבו הפוסקים, שהוא הדין גם בנוגע לבחורים שלומדים שלא בביתם, שצריכים להשתתף על כל פנים. אמנם זהו דוקא בבחור שאוכל בפני עצמו, אבל אם סמוך על שולחן בעל הבית, הרי הוא בכלל בני ביתו, שכיון שהם סמוכים על שולחנו בקביעות אינם צריכים להדליק מעיקר הדין אלא אם כן רוצה להיות מן המהדרין. כי מעיקר הדין כאשר האב מדליק נר חנוכה בביתו, הוא יוצא בזה ידי חובה בהדלקתו אף שהוא במקום רחוק מביתו, ואינו צריך שוב להשתתף אפילו במעות. (משנה ברורה).
ואמנם יש פוסקים הסוברים שבחורים בישיבות נחשבים כסמוכים על שולחן ראש הישיבה ונפטרים בהדלקתו, אך לא נתקבלו דבריהם למעשה. מאחר ואינם נחשבים כסמוכים על שולחנו, כי משלמים הם שכר לימוד בכל חודש.
העולה מן האמור: שלספרדים שרק האב מדליק ופוטר את כולם, אזי אם האב משלם עליהם את שכר הלימוד, והם באים לעיתים קרובות לבית הוריהם, הרי הם נחשבים כסמוכים על שולחן האב, ונפטרים בהדלקתו למרות שהם רחוקים בשעת ההדלקה מביתם. ואם הם חוזרים לביתם לעיתים רחוקות, אינם נחשבים כסמוכים על שולחנו, ועליהם להדליק בפני עצמם.
ולמנהג האשכנזים, יש לכל בחור להדליק נרות חנוכה בכל אופן בפני עצמו. [ואף מעיקר הדין אין יוצאים ידי חובה על ידי שמדליקים עליהם בבית הוריהם, כי אין כלל זה אמור אלא לענין בעל שיוצא בהדלקת אשתו ולהפך, ולא לענין שאר בני הבית].
