נושא: הלכה

בדיקת טהרה

עד מתי ניתן לעשות הפסק טהרה, כלומר, האם גם בדקת השקיעה ממש אפשר לעשות.

 

השעונים משתנים ביניהם בממוצע של שלוש דקות, ועל כן יש לעשות ההפסק כשלוש דקות לפני השקיעה.

מקורות

בדיקת הפסק טהרה חייבת להעשות לפני השקיעה דוקא, ומיד בשקיעה ואילך אינה יכולה כבר לעשות. ואדרבה, מבדיקת שעוני זמנינו עולה, שישנו אי התאמה של לערך שלוש דקות בין השעונים (וכנראה בחוש), והרי שצריך להקפיד לעשות ההפסק לערך שלוש דקות לפני זמן השקיעה הנדפס בלוחות. ולכן באם עשתה בזמן השקיעה בדיוק המובא בלוחות, לא עלה לה להפסק. (וכן בלוח של מכון טהרת המשפחה מקדימים כל הזמנים בשלוש דקות – לפני הזמן המופיע בלוחות הרגילות).


ועיין עוד בתשובות והנהגות (כרך ב סימן תכד): כתבתי ופירסמתי כמה פעמים שמיד לאחר השקיעה מתחיל "בין השמשות" ואי אפשר להתיר אז בדיקת הפסק טהרה, וכן נהגו להורות מורי הוראה בארץ ישראל רק חכ"א כאן הביא דברי ספר אגרות משה (או"ח ח"ד סימן ס"ב) שאם בדקה לאחר השקיעה עד תשע דקות מועיל (בניוארק) מטעם ספק ספיקא. (ספק כגאונים או כר"ת שלר"ת יום גמור, ואפילו לגאונים רק ספק), [וכן להרבה פוסקים שקיעה אינה הסתלקות עגול השמש, אלא כל זמן שפני השמש מאדים עדיין לא נקרא שקיעה, ורק ג' רבעי מיל הוי לפני זמן צאת הכוכבים המקובל בהופעת ג' כוכבים הוי בין השמשות (עיין בספר "אור המאיר" שהאריך לבאר האי שיטה, ולדבריו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל הסכים בשעת הדחק לסמוך על האי שיטה גם להקל, וכן הא לרבי יוסי ביה"ש הוא כהרף עין לפני צאת הכוכבים ומקמי הכי הוי יממא, והא דנקטינן כר' יהודא דמשקיעת החמה צאה"כ היינו לחומרא] ע"ש היטב.


ולדעתי במדינתנו אי אפשר לצרף כאן את שיטת ר"ת לספק, כיון שגם לענין איסור שבת החמורה אין הציבור נוהגין כר"ת, ובמוצאי שבת כשלושים דק' אחר השקיעה כבר עושים מלאכה, הרי שלא תופסים שיטתו אף כספק להחמיר באיסור שבת החמורה, ושורש הדברים ע"ד שאמרו (במס' שבת ר"פ ר"א דמילה) במקומו של ר"א כורתין עצים לעשות פחמים בשבת לצורך מילה ומנהג ה"ה יסוד גדול בהלכה, ובמדינתנו בדרום אפריקא לא נהגו כר"ת ואף לחומרא אלא יחידים, א"כ היאך נוכל להקל ולחוש לדעתו לענין איסור נדה שהוא שורש קדושת ישראל.


ובמק"א הבאנו שהיום לאחר החורבן הנורא, שהשרידים נתקבצו בארץ ישראל, באמריקה ובאירופא, שיש במקומותיהם שנהגו כגאונים ויש שנהגו כר"ת, הרי זה דומה לירושלים שהביאו התוס' בפסחים יד. שסברא לנהוג לאיסורא כמנהג כל בני המקומות שמתקבצים, ולכן היום שנתקבצו במקומות הפליטה מבני המקומות שנהגו כר"ת ושנהגו כגאונים, ראוי להחמיר כשתי השיטות כגאונים וכר"ת, ואף שבמקומותינו הרבה לא נהגו להחמיר כר"ת, מ"מ לענין שיטת הגאונים בזמננו כבר נהגו כל ישראל לילך כוותייהו לחומרא עכ"פ לענין איסורים דאורייתא, וכידוע, וחומר המנהגים באיסור דאורייתא כמש"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' ממרים. ולנוהגין כגאונים לחוד, ואינם מחמירים כר"ת, ודאי שאי אפשר להם לעשות תרתי דסתרי דאסור מדינא, ומשקיעה לדידהו בין השמשות כדעת הגר"א וגרש"ז לכל משפטיו. ואולי גם הגר"מ זצ"ל שהתיר היינו לשיטתו שאינו פוסק לגמרי כגאונים אלא ספיקא הוי, אבל לדידן גם בדיעבד אין להקל וכמ"ש, ולמעשה יש להורות בכל מקום שלא להקל אחר שנתכסה חמה מעינינו לדונו כמבעוד יום שכן מפורש באחרונים, עיין במשנה ברורה [בסימן של"א בביה"ל ד"ה ביה"ש שהביא להלכה הכרעת האחרונים) לענין מילה דתיכף אחר שנתכסה החמה מעינינו דנינן לה כביה"ש אף שיש כמה ספיקות בזה חשיבא חד ספק ודינו כביה"ש לחומרא. ואפילו ספק אם נתכסה חמה מעינינו ג"כ דנינן לחומרא יעוש"ה, ולפי זה כל ספק שיש בגדר ביה"ש ואפילו ספק אם נתכסה החמה מעינינו נכנס בחד ספק דהוא ספק לילה ואזלינן לחומרא וכנתבאר.


מיהו יוהנסבורג הוא מקום גבוה מאוד ורואים את השמש גם לאחר הזמן המפורסם בלוח שתלוי בים, ובשעת הדחק גדול אני מתיר בדקות ספורות לאחר השקיעה בגוונא שהשמש עדיין נראית, ואף שאין הדין בזה ברור בכה"ג הדעת נוטה להקל, ובפרט ספיקא הוי להצטרף לספק ספיקא [ויש להוסיף לסניף דעת הגר"ח מוואלוזין בתוספת מע"ר דהשקיעה רק כעישור שעה אחר שנתכסה השמש מעינינו, ודעת הגרש"ז בסידורו דארבע דק' אחר שנתכסה החמה עדיין יום וחזי לאיצטרופי], (עיין מש"כ בזה במועו"ז ח"ב סימן קנ"ד) אבל כשעבר זמן זה כל שהשמש נתכסה מעינינו אין להתיר, וכבר נהגו בארץ ישראל להחמיר גם בדיעבד בבדיקות מיד שנתכסה כל החמה מעינינו, וכן מובא במ"ב סימן של"א ס"ק י"ד, והביא מהאחרונים שיש להחמיר כן בכל מקום ועכ"פ בזמנינו אין להקל בזה כלל וכמ"ש.