נקדים תחילה את דברי רבינו הזקן בעניין זה בשולחן ערוך (או"ח סי' ח כו) וז"ל: "מי שהיה לבוש טלית ונפלה ממנו כשיחזור ויתעטף בה צריך לחזור ולברך כיון שנפלה שלא מדעתו לכן אינו מועיל כלום מה שדעתו שיחזור וילבשנו. במה דברים אמורים שנפלה כולה מעל גופו אבל אם מקצתה נשאר על גופו אע"פ שנפלה רובה אין צריך לחזור ולברך כיון שנשאר עליו קצת מהמצוה. ודוקא שאותו מקצת שלא נפל נשאר מונח על גופו אבל אם נשאר מונח על ידו כיון שאין מצוה כלל בהנחתו על היד שהרי עיקר העיטוף הוא בגוף א"כ הרי לא נשאר עליו מהמצוה כלום ולכן כשחוזר ומתעטף בה צריך לחזור ולברך".
כלומר רבינו הזקן פוסק שאם נפלה כל הטלית מהאדם בפתאומיות צריך לחזור ולברך שוב על התעטפותו בטלית בשנית משום שהטלית נפלה שלא מדעתו ולא היה בדעתו להלבישה שוב. אבל אם נשאר חלק מהטלית על גופו של האדם אינו צריך לברך שוב כיון שנשאר ממקצת הטלית על גביו.
והנה בסידורו לא הביא רבינו הזקן כיצד יש לנהוג במקרה זה (על אף שהרחיב הרבה בפרטי הלכות ציצית וכו') אך אפשר אולי לברר דעתו בעניין זה ע"פ דבריו בנידון אחר שבסימן זה:
דהנה בנוגע לאדם שפשט טליתו ממנו ואח"כ רוצה לחזור וללבשו שוב מביא רבינו כמה מצבים ומקרים שונים ומחלקם לשלושה דינים (שם סעיף כ"ג – כ"ה):
א) בשעה שפשט הי' בדעתו לחזור וללבשו מיד ואכן לבשו מיד – במקרה זה אינו צריך לחזור ולברך עליו שוב (משום שלובש אותו טלית שבירך עליו וגם לא הסיח דעתו כלל מלבישתו).
ב) בשעה שפשט לא הי' בדעתו לחזור וללובשו מיד אלא לאחר כמה שעות ונמלך ורוצה ללובשו מיד או לחילופין הי' בדעתו לחזור וללובשו מיד אלא שלאחמ"כ שכח או נמלך ולא לבשו מיד – במקרים אלו צריך לחזור ולברך שוב.
ג) פשט טליתו סתם היינו שלא הייתה בכוונתו שום דבר לא לחזור וללובשו מייד וגם לא היתה בכוונתו ללובשו לאחר זמן הנה מקרה זה מתחלק לשני מצבים – אם בשעת פשיטת הטלית הי' לבוש בטלית קטן אינו צריך לחזור ולברך שוב (משום שע"י הטלית קטן נחשב שלא הסיח דעתו מהמצווה) אבל אם בשעת פשיטת הטלית לא הי' לבוש בטלית קטן צריך לחזור ולברך שוב.
והנה ב'סידור' שינה רבינו הזקן מפסיקתו בשו"ע וכתב שלא רק במקרה שפשט באופן סתמי את הטלית ולא הי' בכוונתו שום דבר אינו צריך לברך שוב אלא גם אם שפשט טליתו לא הי' בדעתו לחזור וללובשו מיד ונמלך ללובשו מיד (המקרה השני שהביא רבינו בשו"ע) הנה אם הי' לבוש בטלית קטן בשעת פשיטת הטלית אינו צריך לחזור ולברך שוב ובלשונו: "ואפילו פשטה על דעת שלא לחזור וללבשה לאלתר ואח"כ נמלך לחזור וללבשה לאלתר אם נשאר עליו טלית קטן אינו צריך לחזור ולברך".
והנה לכאורה מדין זה יש ללמוד לנידון דידן – שנפלה טליתו שלא מדעתו שאם הי' לבוש בטלית קטן בשעת פשיטת הטלית לא יצטרך לברך שוב על הטלית ולימוד זה אפשר ללמוד במכ"ש – אם במקרה שהיתה דעתו מפורשת שלא לחזור וללבוש לאלתר הנה אם לבוש הוא טלית בשעה זו אינו חוזר ומברך כ"ש בנדו"ד שהיתה לו כוונה סתמית ולא הופכית שהרי נפלה טליתו שלא מדעתו לא יצטרך לברך שוב (וכ"כ בספר ציצית הלכה למעשה פ"י ס"כ).
(וראה גם במחצית השקל (שם) שכתב שע"פ דעה זו אכן לא יהי' צריך לברך באם ישנו עליו טלית קטן ובלשונו: "אפשר אם נשאר עליו טלית קטן לדעת מהר"ח אין צריך לברך דלא גרע מפשטו סתם ולא הי' כוונתו להחזירו ואפילו הכי אין צריך לברך כשנשאר עליו טלית קטן").
היוצא לנו מכך לסיכומם של דברים: ע"פ הנראה מדברי רבינו הזקן בסידורו אם נפלה כל הטלית בפתאומיות בלי משים לב והוא לבוש בטלית קטן בשעה זו – אינו צריך לחזור ולברך אבל אם לא הי' לבוש בטלית קטן – אזי צריך לחזור ולברך אא"כ נשאר אפי' ממקצת הטלית על גופו (אבל אם נשאר מהטלית רק על גבי ידיו צריך לחזור ולברך).
ומכאן בנוגע לשאלתך מכיון שהינך (מן הסתם) לבוש בטלית קטן אינך צריך לחזור ולברך שוב על הטלית.
