באיזה שלב בתפילה מניחים את התפילין ובאיזה שלב מורידים אותם (לפי מנהג חב"ד)?

הנה בנוגע לזמן בו מצווה על האדם להיות עם תפילין כתב רבינו בשולחנו (או"ח סי' לז ב): "מצותן להיות עליו כל היום אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן וצריך שלא יסיח דעתו מהם.. ואין כל אדם יכול ליזהר בזה נהגו שלא להניחן כל היום ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהן להניחן בשעת קריאת שמע ותפלה (שהרי באותה שעה בע"כ הוא נזהר מהפיח והיסח הדעת).."
(וראה תורת מנחם ח"ו ע' 19 שמסביר ע"פ פנימיות העניינים הטעם בזה שבימינו אין מניחים תפילין למשך כל היום: "הטעם שבימינו אין מניחים תפילין כל היום הוא מצד ירידת הדורות – "אכשור דרי" (בתמי') – שאין בכוחנו לפעול המשכה יתירה על ההמשכה שכבר נפעלה ע"י הפעולה דהנחת תפילין דלא כבזמן הגאונים שבכל רגע ורגע היו פועלים המשכה חדשה… רבותינו נשיאינו היו יכולים לפעול המשכה חדשה ע"י הנחת תפילין כל היום כמו בזמן הגאונים. ואעפ"כ ידוע שגם הם לא נהגו לישב בתפילין כל היום כי הדור לא הי' כדאי וראוי לכך ("מ'קען ניט דורכשפּאַרן די חומריות פון דעם דור". עיי"ש).
הנה מדברי אדה"ז אלו רואים אנו שצריך שיהיו מונחים עליו עכ"פ בשעת התפילה אלא שבנוגע לזמן הנחתם בשעת התפילה הנה בסידור אדה"ז 'סדר הנחת התפילין' נכתב לאחר ברכות השחר ולפני אמירת 'מה טובו' אלא שלמעשה כתב רבינו ב'היום יום': (י"ט מנחם אב ומשם הועתק לספר המנהגים ע' 4) "מניחים תש"י ותש"ר דרש"י קודם אמירת פרק איזהו".
ובקובץ הערות וביאורים (אהלי תורה גליון תתמה ע' 76) מובא שמועה שפעם ב'יחידות' שאל אחד את הרבי על הנהגה זו להניח את התפילין לפני פרק 'איזהו מקומן' ועל כך השיבו הרבי שהטעם הוא בשביל למעט בכל מה דאפשר בהיסח הדעת מהתפילין ואע"פ שא"כ הרי כדאי הי' להניחם לפני 'הודו' שאז זה ממש לפני תחילת התפילה הנה משום שהקדיש שייך למשנת איזהו מקומן אין כדאי לעשות הפסק ביניהם בשביל להניח תפילין.
ובנוגע לחליצת התפילין הנה כתב המחבר (שם סי"ג) "נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון".
והוסיף על כך הרמ"א: "ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ תפילין עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר קדיש יתום והכי נוהגים המדקדקים".
ופירוש שלוש קדושות וארבע קדישים: שלוש קדושות – א. קדושת האופנים שבברכת 'יוצר אור'. ב. קדושה שבחזרת הש"ץ. ג. קדושת ובא לציון. ארבע קדישים – א. קדיש שלפני ברכו שבפתיחת ברכות קריאת שמע. ב. קדיש שלאחר חזרת הש"ץ. ג. קדיש תתקבל שלאחר ובא לציון. ד. קדיש יתום שלאחר עלינו. שלפי זה יכול להסירם רק לאחר הקדיש יתום שלאחר עלינו.
ועל דברי הרמ"א האלו הביא המגן אברהם (שם ס"ק כ"ח) את דברי השל"ה שגרסא זו טעות סופר היא והגרסא הנכונה היא 'שלוש קדישים וארבע קדושות': שלוש קדישים – א. קדיש שלפני ברכו. ב. קדיש שלאחר חזרת הש"ץ. ג. קדיש תתקבל שלאחר ובא לציון. ארבע קדושות – א. 'ברכו' שלפני ברכות קריאת שמע. ב. קדושת האופנים שבברכת 'יוצר אור'. ג. קדושה שבחזרת הש"ץ. ד. קדושת ובא לציון. ולפי זה יכול כבר להסירם לאחר הקדיש שלאחר 'ובא לציון'.
וכתב המגן אברהם (שם) "ובכוונות [=שער הכוונות] איתא האר"י לא חלץ עד שיאמר על כן נקוה לך וכו'".
ורבינו הזקן בשולחנו הביא דעות אלו דכתב (שם סל"ז): "נהגו העולם שלא לחלוץ התפילין עד לאחר שאמרו קדושת ובא לציון [= דעת המחבר] ויש מי שאומר על דרך הקבלה שצ"ל בהן ג' קדישים ולכן אין לחולצם עד לאחר קדיש שלאחר קדושת ובא לציון [= דעת השל"ה] והאר"י ז"ל לא היה חולץ עד לאחר על כן נקוה לך ויש שאין חולצים אותם עד לאחר קדיש יתום" [ דיעת הרמ"א].
(ובאגרות קודש (ח"ב עמ' נד) תמה רבינו מדוע אין מונים במספר הג' קדישים גם הקדיש שקודם הודו והביא רבינו את דברי ה'אות חיים' שכתב שהטעם הוא משום שלפעמים מאחרים לבוא לבית הכנסת וכתב על תירוץ זה רבינו שהוא דוחק).
אלא שבספר 'היום יום' (בתאריך הנ"ל ומשם נעתק לספר המנהגים שם) נכתב: "מניחים תש"י ותש"ר דרש"י.. ומתפללים בהם עד אחרי אך צדיקים גו'".
אלא שלמעשה נהגו אנ"ש לחלוץ רק אחר אמירת התהילים היומי וכן נהג הרבי.
אלא שבר"ח יש לחלוץ את התפילין אחרי אמירת 'ובא לציון גואל' אבל קודם הקדיש (סידור רבינו אחר סדר הלל וראה בכ"ז אג"ק הנ"ל עמ' נא – נד).
ולסיכום כל הנ"ל הנה מנהג חב"ד הוא להניח את התפילין לפני אמירת 'איזהו מקומן' ולחלצם אחר התהילים היומי.