בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) מתי הוא הזמן שצריך להפריש חלה. ב) האם יש תקנה להפריש חלה לאחר מכן. ג) האם ישנו הפרש בין אם כבר אפו את הבצק או לא. ד) האם ישנו הפרש בין עם הבצק הוא אחד, לבין אם כבר חילקו אותו לחתיכות קטנות. ה) האם יש לצרף את העיגולים יחד באמצעות כיסוי אחד לכולם מלמעלה, או שצריך שידבקו זה לזה, או שאין צריך כלום.
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות חלה סימן שכז סעיף ב, אימתי מפרישים חלה, כאשר יתן האדם את המים ויערב הקמח במים. אך זהו דוקא כאשר לא ישאר שם בעריבה קמח שלא נתערב במים בשיעור עומר. ואם אמר 'הרי זה חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר, ולכשתעשה כולה עיסה אחת תתקדש זו שבידי לשם חלה', הרי זה מותר. וכן אם מתנה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אחר כך בשעת עריכה. וטוב ללמד את הנשים להתנות כן, אם יש לחשוש שיתערבו שיעור חלה אחר כך. וצריך ליזהר שלא לשרוף את החלה עד לאחר כל העריכה.
אך בזמן הזה טוב להמתין מלהפריש חלה עד לאחר גמר הלישה, שתיעשה כל העיסה גוף אחד. כלומר בזמן הגמרא שהיו עושים את העיסה בטהרה, תקנו להם חכמים לנשים שיפרישו החלה בטהרה מיד שידבק הקמח מעט, כי חששו שמא תטמא העיסה ויצטרכו להפריש חלה טמאה ולא תהיה ראויה לכהן, אבל בזמן הזה שכל העיסות טמאות מכל מקום, אזי טוב להמתין מלהפריש חלה – עד לאחר גמר כל הלישה, שתעשה כל העיסה גוף אחד ויפריש החלה על הכל.
והנה בשולחן ערוך שם בסעיף ה כתב המחבר, שאם לא הפריש החלה בעודה בצק, אלא אפה הכל, הרי זה מפריש חלה מן הפת לאחר אפייתה, ויאמר 'הרי זו חלה'.
ומקור הדבר הביא בביאור הגר"א שם סימן קטן י' מהספרי, שם נדרש: הרי שלא הפריש אדם חלה מן העיסה, שומע אני שלא יפריש מן הלחם, תלמוד לומר – 'מלחם הארץ תרימו', וכן הובא במשנה ובגמרא בכמה מקומות.
והנה אדם ששכח להפריש חלה מן העיסה, ונזכר לאחר שאכל כבר רובה של המאפים שנאפו ממנה, מארץ ישראל יפריש חלה מן הנותר. ובחוץ לארץ לכתחילה מותר להפריש חלה לאחר מכן מהנותר. כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן שכג.
והנה צירוף העיסות באמצעות דיבוק העיסות זה לזה, כאשר אין בכל אחת מהם שיעור חלה, או על ידי שמכניס אותם יחד לתוך כלי אחד שיש לו בית קיבול ואף ראוי שיגעו זה בזה, הוא רק כאשר לש מלכתחילה את העיסות באופן שאין בכל אחת מהן שיעור חלה, שאזי בכדי להצטרף לשיעור חלה, צריך לצרפם באופן האמור. כמבואר בשולחן ערוך יורה שעה בסימן שכה סעיף א. וכמו כן ניתן לכסות את כל הבצקים יחד במפה אחת מלמעלה ומלמה, כמבואר בשפתי כהן שם סימן קטן ה', ואפשר אפילו מפה כל שהיא- גם חד פעמית.
אך זהו דוקא כאשר אין בכל אחת מהעיסות בפני עצמה שיעור חלה, אבל אם ישנם שתי עיסות שבכל אחת מהם בפני עצמה ישנו שיעור חלה, אין צריך לכל אופנים אלו של צירוף, אלא ניתן להפריש מאחת על חברתה ללא צירוף, מאחר ובכל אחת מהם יש שיעור בפני עצמו, וכפי שמבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן שכב סעיף ב'. ואמנם זהו דוקא כאשר אינו מקפיד על עירוב העיסות זה בזה כמו למשל אם אינם עשויים ממינים שונים שמקפידים על עירובם או כאשר אחת מסוג אחת והשניה מסוג עריכה שונה.
העולה מהאמור: שמי ששכחה להפריש חלה מהעיסה, עד לאחר שנעשתה העיסה לחתיכות קטנות (כמו למשל לעיגולי לחמניות), אזי יפריש חלה מהם, או אם כבר נאפו, יפריש מהלחם לאחר שנאפה, ואין צריך בזה צירוף העיסות יחד, מפני שכולם נילושו בעיסה אחת שהיה בה כשיעור חלה. [ואמנם מעיקר הדין, בחוץ לארץ ניתן לכתחילה לסמוך על כך שיפריש חלה לאחר האפיה – ממה שנותר מהאכילה].
