כדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם אפשר לקבל צדקה מגויים. ב) האם יש הבדל למה מקבלים מהם האם זה לצורכי עניים או שזה לצורכי בית הכנסת וכדומה. ג) האם יש הבדל בין גוי רגיל לגוי שהוא רוצה להתגייר. ד) האם אפשר לקבל רק לא להשתמש בו למטרה שנתקבלה אלא להשתמש בו לדברים אחרים.
תחילה יש להביא מה שנפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנד סעיף ב' שאם גוי חשוב שלח תרומה ליהודים לצורך צדקה אז מצד אחד לא מחזירים לא את מה שהוא הביא כתרומה והטעם משום דרכי שלום מלכות ומכך משמע שלא מספיק שיהיה גוי חשוב אלא גם גוי שיש לו קשרים בשלטון.
אבל מצד שני לא נותנים את הכספים לעניי ישראל אלא נותנים אותה לעניים של גויים מבלי שהדבר יוודע לגוי שתרם. אך מהרמ"א משמע שאפשר גם לתת זאת למה שאותו גוי חשוב שיש לו מהלכים בשלטון אמר לעשות ולמרות שהביא זאת כדעה של יש אומרים עצם זה שהביא זאת כהמשך לדברי המחבר משמע שנוטה לכך לפחות בעת הצורך או שיש אפשרות כזאת ובפרט שכתב שכך מובן ומשמע שבעלי דעה זו הם רש"י ותוספות שהם ראשונים חשובים.
והנה בהמשך דברי המחבר כתב שכל הגבלה זו לדעה האוסרת לקבל מהגוי את הצדקה ועל כל פנים להשתמש בכסף למטרה שאליה שלח אלא לתת זאת לעניים של גויים הוא רק במקרה שהגוי שלח את הכסף לצורך צדקה לעניים אבל במקרה שהגוי נדב את הכסף לצורך בית הכנסת אפשר לקבל מהם. וזאת דוקא מגוי אבל מיהודי שהמיר את דתו אין לקבל גם לצורך בית הכנסת כי בזה חמור הוא מגוי.
והטעם והסיבה שישנו לחילוק זה בין שימוש בכספים שתרם לצורך צדקה לעניים לבין שימוש בכספים שתרם לצורך בית הכנסת כתבו הפוסקים שהרי דרשו חכמים שמכך שהתורה כתבה לגבי נדרים ונדבות של קורבנות "איש איש כי ידור נדר" שהתיבות 'איש איש' שני פעמים לכאורה הם כפילות ואין צורך בהם שהרי היה מספיק שיהיה כתוב 'איש כי ידור נדר' מלמדות ובאות לרבות שגם גויים יכולים לנדור ולנדב קורבנות כמו יהודי ומקבלים מהם את הנדרים או הנדבות שנדבו או נדרו ואם כן הוא הדין גם לגבי תרומה שהם נדרו או נדבו כתרומה לבית הכנסת שנחשב בית המקדש מעט והרי זה כתרומת נדר או נדבה לבית המקדש שמקבלים מהם.
ואמנם יש להקשות למה אי אפשר ללמוד מכך גם לגבי אפשרות של תרומה לצדקה לעניים מגויים והרי לכאורה מה ההבדל הרי למדנו שהם מתרבים לגבי נדרים ונדבות?
וכתבו הפוסקים שהחילוק הוא מפני שצדקה לעניים יש בה כפרה לנותן ולכן תרומה לבית הכנסת הוא עניין כללי אבל אין בו את העניין הפרטי של כפרה מיוחדת שנעשית דוקא בצדקה לעניים ולכןלמרות שלמדו חכמים שנדרים או נדבות מקבלים מהם לבית המקדש ועל דרך זה כיום מקבלים מהם לבית הכנסת עדיין אין בזה היתר לקבל מהם לצורך צדקה לעניים.
ומקור הדברים מובא במסכת בבא בתרא על פי הפסוק שכתוב – ביבוש קצירה תשברנה כלומר כשיכלה זכות שביד עובדי כוכבים ויבש לחלוחית מעשה צדקה שלהם אז ישברו ולכן אין לקבל מהם צדקה לעניי ישראל כדי לגרום לכח הטומאה והקליפה להישבר יותר מהר מה שאין כן כאשר מקבלים מהם הם נשברים יותר לאט. ולכן גם במקרה שיש לקבל מהם כמו למשל בגוי חשוב משום דרכי שלום עדיין אין לחלק זאת לעניי ישראל כדי שלא יגרם להם כפרה אלא יש לחלק זאת דוקא לעניי גויים שבזה חסר עניין הכפרה כפי שהוא בצדקה לעניי ישראל.
ואמנם למרות דעתו של היש אומרים שהביא הרמ"א שיש לעשות מה שציווה הגוי כתבו הפסוקים שכוונת הדברים היא כך שאם הוא נתן בסתם ולא ציווה משהו מפורש גם הם מודים שיתנו זאת דוקא לעניי גוים ולא לעניי ישראל. רק הם מדברים באופן שציווה משהו מפורש שבזה יש לעשות מה שציווה כי אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים. אבל הדעה הראשונה לא מחלקת זאת. והבית חדש פסק כמו היש אומרים שהביא הרמ"א וכתב לפי זה שאסור לפדות בהן שבויי עובדי כוכבים משום גניבת דעת וגם משום שעובדי כוכבים מורידים ולא מעלים.
העולה מהאמור: שאין בעיה לקבל כסף מגוי אם זה נתקבל ממנו כתרומה לבית הכנסת אבל אם נתן זאת לצורך צדקה לעניים אין לקבל ממנו אלא אם כן מדובר בגוי חשוב המקורב לשלטון שיש לקבל ממנו ורק שלא לחלק זאת לעניי ישראל אלא לעניי גויים. ואם ציווה לעשות בכסף זה משהו מסוים יש לעשות שאלת רב.
