בכדי לענות על שאלה זו יש לדון בפרטים הבאים: א) האם יש חיוב על האשה להלדיק נרות. ב) האם היא יכולה להיפטר בהדלקת הבעל. ג) האם בשביל כך היא צריכה להיות במקום ההדלקה בשעת ההדלקה, ולשמוע את הברכות ולענות אמן. ד)
ראשית יש להביא את המובא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג, שאשה חייבת להדליק נר חנוכה, מאחר שאף היא חייבת בה. והטעם כתב בטורי זהב, שזהו מפני שאף הם היו באותו נס, שגזרו היוונים על כל בתולה שתיבעל להגמון תחלה, והרגה יהודית בת יוחנן כהן גדול את הראש של האויבים.
וכותב עוד, שנראה מלשון הגמרא שהאשה מוציאה אפילו איש. שהרי היא כתבה שחרש שוטה וקטן שהדליקו – לא עשו ולא כלום. ואשה ודאי יכולה להדליק לאחרים. ומכך שאמרה שחרשה שוטה וקטן לא עשה ולא כלום – וזהו לגבי להוציא אחרים ידי חובתן, ממילא מה שאמרה – אשה ודאי מדלקת, היינו גם כן להוציא אחרים. וכן מבואר באגודה, שאם יודעת לברך תוכל להוציא את האיש גם כן ידי חובה. וכתב בפרי מגדים באשל אברהם סימן קטן ד', שמוציאה אנשים אם עומדים בשעה שמדליקה ושומעים הברכה, ובדיעבד אפילו אם לא ענו אמן יצאו ידי חובה.
וכמו כן אם האיש כבר בירך והדליק, מכל מקום יכול לחזור ולברך להוציא את האשה אם עומדת אצלו ולא בענין אחר, כמבואר בשלטי גיבורים בפרק במה מדליקים על המרדכי בסימן רסה.
והקשה הפרי חדש מהמבואר לגבי מקרא מגילה שהאשה לא יכולה לפטור אחרים, אף על פי שהיו באותו נס, ומדוע שונה הדלקת נרות חנוכה שכן יכולה להוציא אחרים?
ומתרץ, שאפשר לומר שנר חנוכה קל יותר, כמבואר במסכת שבת דף כג, א, שאורח יכול להשתתף בפרוטות עם בעל הבית, ואמנם אם הוא נשוי אינו צריך להשתתף עם בעל הבית בהדלקה, אלא סומך הוא על ההדלקה שבביתו אף שהוא מחוץ לעיר בה הוא שוהה כעת. פרי מגדים משבצות זהב סימן קטן ג' תירץ באופן אחר, שמה שבמגילה יש אומרים שאין מוציאה אשה את האנשים, הוא מפני שאין דרך כבוד ציבור בכך.
ומביא שיש תמהים על הרמב"ם, שהשמיט דין שאשה מדלקת. ויש לומר שאין כאן תמיהה, שהרי כתב בפרק ג' מהלכות חנוכה הלכה ד', שכל מי שחייב בקריאת המגילה – חייב בהדלקת נר חנוכה.
ועל פי האמור הביא המחצית השקל מה שהקשה בספר תשובת שער אפרים סימן מב, שלמנהג שנוהגים שכל אחד מבני בית מדליק – משום מהדרין מן מהדרין, כמו שכתב הרמ"א בסימן תרעא סעיף ב, אם כן למה אין אשה מדלקת גם כן כמו שאר בני הבית שכל אחד שחייב מדליק בפני עצמו?
ותירץ בספר אליה רבה שם סימן קטן ג', שאשתו נחשבת כגופו ממש, ולכן היא יוצאת בהדלקת הבעל, ואינה מדליקה בפני עצמה. וכן הביא בספר בתשובת עולת שמואל סימן קה שגם למנהגינו שכל אחד מדליק נרות חנוכה בפני עצמו, מכל מקום אשה אינה צריכה להדליק, כי היא נחשבת רק כטפילות לאנשים. ומאחר והאם אינה מדלקת, גם הבנות אינם מדליקות מפני הכבוד שלא יווצר שהאם אינה מדלקת והם כן מדליקות. והחתם סופר במסכת שבת דף כא מתרץ, שמאחר ומעיקר הדין יש להדליק בחוץ, נהגו מימי קדם שהשנים נפטרות על ידי הדלקת הבעל משום צניעות שכל כבודה בת מלך פנימה.
ואמנם אם רוצים להדליק רשאיות הם, ואף מברכות, כי זהו כמו כשאר מצוות עשה שהזמן גרמא שיכולות לברך. וכשאין האיש בבית או שאין לה בעל, אזי תדליק האשה שהרי היא ברת חיוב – ובברכה, ולא ידליק קטן לצורכה, שהרי הוא פחות ממנה בחיוב.
ויש להדגיש שלמרות שהיא נפטרת בהדלקה אם יש ביכולתה להיות בשעת ההדלקה ולשמוע את הברכות, וודאי שהוא רצוי ועדיף, ולכן עליה לנסות להקדים בכדי שתוכל לשמוע את הברכות.
העולה מן האמור: שאשה חייבת בהדלקה בדיוק כמו איש. ומכל מקום היא נפטרת בהדלקה של הבעל ואינה מדליקה בפני עצמה. והדלקה זו של הבעל פוטרת אותה גם במקרה שהיא אינה נמצאת כלל בבית. ואף אם היא במקום רחוק בשעת ההדלקה – ואינה שומעת את הברכות, מכל מקום יוצאת היא ידי חובה מעיקר הדין בהדלקה זו של הבעל.
