נושא: שבת

אפיה לתוך השבת

האם מותר להכניס לפני כניסת השבת, חלות שאינן אפויות לגמרי בתנור עם שעון העובד על 'טיימר', באופן שיכבה בתוך השבת בשעה מסויימת, ויהיו החלות מכונות ישר לסעודה.

באם לפני כניסת השבת נאפו כבר החלות באופן הראוי לאכילה, מותר. ומכ"ש באם נאפו כל צרכן, רק משאיר אותן בתנור על חום נמוך ביותר בכדי שיצא חם לסעודה. אמנם באם לא נאפה באופן הראוי כבר לאכילה לפני כניסת שבת, אסור לאכול את אותן החלות, והרי הם מוקצה בשבת זו. ואם מסתפק האם היו ראויים, ישאל שאלת חכם.

מקורות

ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנד סעיף ה: אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור, אלא כדי שיקרמו (פי' שיעלה על פני הלחם קרום וקליפה מחמת האש) פניה המדובקים בתנור; ולא חררה ע"ג גחלים, אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש. הגה: וכל שפורסה ואין החוטין נמשכין, קרוי קרימת פנים (הגה"מ פ"ג); ופשטיד"א או פלאדי"ן, צריך שיקרמו פניה למעלה ולמטה, ויתבשל מה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי (ב"י בשם סמ"ג והגהות מיימוני). ואם נתן אותם סמוך לחשיכה ולא קרמו פניהם, אם במזיד, אסור עד מ"ש בכדי שיעשו; ואם בשוגג, אם אין לו מה יאכל, מותר לו לרדות ממנו מזון שלש סעודות, ואומר לאחרים שאין להם מה יאכלו: בואו ורדו לכם מזון שלש סעודות. וכשהוא רודה, לא ירדה במרדה (פי' ברחת ובמזרה תרגום מרדה פאל"ה בלע"ז), אלא בסכין וכיוצא בו, שלא יעשה כדרך שעושה בחול; ואם א"א לרדות בשינוי, ירדה במרדה; ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה, כיון דלא עבד איסורא, וצורך שבת הוא, רודה כדרכו. ושלא לצורך היום, אסור אפילו בשינוי. הגה: וכל זה בתנור שאינו טוח בטיט (הג"א), אבל אם הוא טוח בטיט או שאינו אופה לצורך שבת רק למו"ש, דיש לו זמן לאפותו, מותר דלא גזרינן בכה"ג שמא יחתה (כל בו).


ובנחלת צבי אורח חיים סימן רנד ס"ק ה: אין נותנין כו'. שם במשנה (דף י"ט ע"ב) אין נותנין פת לתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה, ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה. ובש"ס מפרש דהכי קאמר ר' אליעזר אומר כדי שיקרמו פנים המדובקים בתנור, ופירש רש"י וחומרא היא שפנים שכלפי האור ממהרים לקרום. והטור כתב וז"ל אלא כדי שיקרמו פניה הדבוקין בתנור או פניה שכנגד האש, ופירש ב"י כמ"ש כאן וז"ל גם רבינו פוסק כר' אליעזר, ומ"ש עד שיקרמו פניה המדובקים קאי אפת, ופניה שכנגד האש קאי אחררה ע"כ. ואין ספק אצלי שדברים אלו דחוקים ורחוקים מאוד, שאין לשון הטור עי"ש סובל כלל פירוש זה. לכן נלע"ד להיפוך שהטור פוסק כחכמים ומפרש דחכמים שאמרו אלא כדי שיקרמו פניה אחת מפניה או העליון או התחתון, וראיה לזה שבפסקי הרא"ש [סי' לה] לא הביא רק דברי חכמים לבד. ואין להקשות הוי ליה להטור להזכיר קרימת פניה שכנגד האש לחוד, יש לומר הואיל דיש סברא להיפך שממהר לקרום הפנים שמדובק בתנור ממש מפנים העליון של צד האור, וכמו שנראה מדברי התוס' לפי מ"ש דלר' אליעזר להקל וכמו שפירש מהרש"א עי"ש, לכן כתב שתיהם לומר בין שממהר לקרום פנים העליון או התחתון סגי. כנלע"ד לפרש דברי הטור, וכך נראה עיקר לדינא, הואיל דגם הרוקח לא הביא רק דברי תנאים לבד, וגם הרא"ש והרי"ף לא כתבו לאיבעיא דש"ס תחתון כו' רק כתבו המשנה כצורתה, משמע שסברי ג"כ כחכמים: [אם במזיד וכו'. טור ורמב"ם פ"ג הי"ח]. ומ"ש ואם בשוגג הוא כו'. פשוט הוא בברייתא שם (דף קי"ז ע"ב). רק מ"ש ואם נתנו בכדי שיקרמו פניה כו' כן כתב הר"ן [ב ריש ע"א]. ולא הבנתי הלא איסור רדייה אעפ"י שחכמה זו אינה מלאכה מ"מ איסורא דרבנן הוא כמ"ש התוס' שם, א"כ ודאי שאין איסור רדייה תלוי באם עביד איסורא או לא עביד, הלא אף שלא עביד כגון אם נתנו בכדי שיקרמו פניה הלא סוף סוף איכא איסורא דרדייה. והטור והרמב"ם שכתבו האי דינא אאם שכח באיסור, פשוט לי שלא ירדו לאשמועינן אלא חילוק בין שוגג בין מזיד, אבל איסור רדיית פת ודאי אף שקרמו פניה מבעוד יום שייך בו איסור רדייה, לכן דבריו בעיני צ"ע:


ובמגן אברהם סימן רנד ס"ק טו: פניו המדובקים. נ"ל דס"ל דזה יותר בקל מתקרם דס"ל דבאיזו צד שמתקרם סגי ולכן גבי חררה נמי סגי כשיקרמו פניה שכנגד האש דשם פשיטא שהצד שכנגד האש מתקרם ראשון ועיין ברמזים ותמצא שדעת הטור כת"ק וכמ"ש התוס' לפרש"י דבאיזו צד שיקרום סגי ע"ש ודו"ק וכ"ד הרמב"ם:


ובמשנה ברורה סימן רנד ס"ק כו: המדובקים בתנור – והאחרונים הסכימו דה"ה דסגי אם מתקרם פניה שכנגד האש ואפשר דגם המחבר ס"ל הכי והא דנקט פניה המדובקים ס"ל דזהו יותר בקל מתקרם ואין חילוק אם הוא נאפה בקרקע התנור או בבעקי"ן ועיין לקמיה בהג"ה ועיין בביאור הגר"א בהג"ה שבסמוך דדוקא אם הפת דק אבל אם הוא עב אינו מתבשל מהרה וצריך שיהיה נקרם הפנים התחתון שכנגד התנור וגם הפנים שלמעלה נגד חלל התנור: