אמר את יום הספירה לפני הברכה

מבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף ד, מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו – אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו –  היום כך וכך, אינו יכול לחזור ולמנות בברכה. אבל קודם בין השמשות, כיון שאין זמן ספירה אין בכך כלום. והוסיף הרמ"א וכשהגיע הזמן, אסורין לאכול עד שיספור. ואפילו התחיל לאכול, פוסק וסופר; מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן,  אינו צריך להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך.

והנה בטורי זהב סימן קטן ז' כתב על כך, שאם שואלו חבירו כמה ימים בספירה והוא משיב כך ימים ולא מזכיר בתשובתו את התיבה 'היום כך' ודאי לא יצא, כי עיקר המצוה הוא שיאמר היום כך, ואם כן צריך לומר שמדובר כאן דוקא באומר היום כך, וכפי שבאמת ציין המחבר – היום כך.

ומקשה, למה באמת שלא ישיב 'היום כך וכך' שהרי אין זה אלא תשובה למי ששואל אותו?

ואין לתרץ שהוא כמו שמונה סתם שכתב על כך הבית יוסף בשם הרמב"ם שיצא ידי חובה מאחר והדין הוא שמצות אין צריכים כונה, אלא דוקא אם דעתו בפירוש שלא לצאת וכמו שכתב הרמ"א בסמוך. זה אינו, שהרי מצינו בסימן תפד שכתב הטור בשם הרא"ש שאם אין יודעים לברך בעל הבית מקרא אותם מלה במלה, ומוכח שם שלא יצא הוא בזה, שהרי כתב הרי"ף שם, שאם רצה עושה כל הסדר תחלה בבית אחרים ואחר כך הולך לביתו ואוכל, ועל זה הולך שם הרא"ש.

ומביא עוד ראיה מסימן תרנח סעיף ז', שכתוב שם שלא יתן ביום ראשון לולב לקטן קודם שיצא בו, משמע שבימים אחרים מותר, והרי שם כשנותן לקטן הוא מקרא לו תחלה הברכה מלה במלה, ואף על פי כן הוא יוצא בו אחר כך.

אלא ודאי שזה דומה למתכוין שלא לצאת, ואם כן כמו כן כאן במשיב לשואל נאמר כן?

לכן נראה לתרץ שכאן מדובר שלא מזהיר, אלא לכתחלה שירחיק מזה מה שאפשר, אבל אם אירע שאמר לו תשובה של יום זה ודאי לא יצא וצריך לחזור ולמנות בברכה. ובזה נוח מה שקשה למה לא יודיעו מנין יום זה אלא שלא יאמר היום, כי כתב אופנים טובים יותר כמו שיאמר לו 'אתמול היה כך'.

אמנם בביאור הלכה סימן תפט סעיף ד' כתב על דבריו, שאת כל ראיותיו דחו האחרונים כמבואר באליהו רבה ובמאמר מרדכי ונהר שלום, ומכל מקום בעיקר הדין יש לעיין הרבה, כי דעת הגר"א שסעיף זה הולך רק לשיטה שמצות אין צריכות כונה, וכן הוא גם כן דעת הפרי חדש שלשיטתנו שאנו פוסקים שמצות צריכות כונה, צריך לחזור ולברך.

ומסיים שם, שנראה לומר, שאם היה זה בין השמשות והאיש הזה המשיב רגיל תמיד לברך דוקא בצאת הכוכבים, מסתבר שבאופן זה נחשב כמכוין במפורש שלא לצאת, ומותר לו לחזור אחר כך ולמנות בברכה. ולמעשה צריך עיון.

ובמשנה ברורה סימן קטן כ' כתב שאפילו אם אמר לו כן בלשון לע"ז גם כן אינו יכול לספור לאחר מכן בברכה. אך אם לא אמר היום לית לן בה, משום שעיקר מצות ספירה הוא שיאמר היום כך וכך. אך אם אמר היום כך וכך, ולא בעומר יצא בדיעבד, ולכן אינו יכול לספור שוב בברכה.

ובטעם הדבר כתב, מפני שכבר יצא בזה ידי ספירה לשיטה שמצות אינם צריכים כונה, ואף שאנו פוסקים שמצוות צריכות כונה וזה הלא לא כוון לצאת בזה ידי מצוה, מכל מקום לענין ברכה צריך להחמיר ולחוש לדעה ולכן לא יברך על הספירה שימנה אחר כך. והוסיף שישנה עוד עצה, שיכוין בפירוש שלא לצאת בזה ידי ספירה.

עוד העיר, שכתבו האחרונים שמדובר ששאל אתו קודם שהגיע לשבועות, אבל אם שאל לו בשעה שהגיע לשבועות, אזי אפילו אמר לו 'היום כך וכך' לאו כלום הוא, כי כל שלא הזכיר שבועות צריך לחזור ולספור בברכה.

ויש לציין מה שדייק בביאור הלכה בדין זה, שאמנם אינו יכול לחזור ולמנות בברכה, אבל בלא ברכה בודאי צריך לחזור ולמנות, וכן מוכח מהמגן אברהם בסעיף ח', ומסתבר כן, שהרי מכל מקום ישנו מחלוקת במצות צריכות כונה, ומה גם בבין השמשות שדעת האליהו רבה שאפילו בעלמא שסופר כדרך ספירה יש לו לחזור אחר כך ולמנות בלי ברכה וכל שכן כאן.

העולה מן האמור, שאם לא אמר לו "היום כך וכך", חוזר וספור לדברי הכל בברכה. אמנם אם אמר לא "היום כך וכך" אפילו בבין השמשות ולא כיוון מפורש שלא לצאת בזה, אזי יאמר עם הציבור את ספירת העומר של אותו יום, אך ללא ברכה.